לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


למיה יש אקדח, הוא טעון אצלה בראש..מסתובב נחש, אני מסתובב אצלה

כינוי:  הכעס

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

3/2011

נגמר הכוח



נגמר הכח 
היא לא רוצה לנשום 
ואנשים כבר מדברים עליה 
כאילו זה הסוף 
טוב, מה בסך הכל יכול להיות 
היא מקווה מאוד 
שכל זה יפסק ובקרוב 
ימים רבים הפכו ללילות 

ניסתה לשמוח 
עשתה כמעט הכל 
אך בגרון יש חול 
וברחובות עברו מזמן להסתובב 
עם לבבות מבטון 
ואין מי שיבוא אצלה לישון 
עומדת בחלון 
שכל זה ייפסק ובקרוב 
ימים רבים הפכו ללילות 

ולא נראה כאילו יש לזה סוף

 


איך השיר הזה בא לי בטוב, ממש תואם את השבועות האחרונים שעוברים עליי. לא הכרתי אותו לפני כן, הכרתי רק את הציטוט המפורסם מהשיר אבל לא שמעתי את כולו. בכל אופן, השבועות השחורים רק הולכים מתעמקים ומתארכים, עדיין אין לי מצברוח לכלום וכל פעם שעולה השאלה אם לצאת מהבית אני חושבת טוב טוב ותוהה אם כדאי לי, אם שווה להתארגן ולהוציא אנרגיות.

אני לא רוצה להמשיך ככה אבל גם אין לי כוח להשתנות. 

אתמול בחרתי שני זוגות משקפיים חדשים, אני שמחה כי סוף סוף אני מטפלת בראייה הכושלת שלי אבל מצד שני הפנים שלי נבראו בצורה כזו שאף מסגרת לא יכולה להחמיא לי ולו בקצת..

ואנחנו ממשיכות לריב, ולא בא לי, אני רוצה לסיים, שנשלים, אבל זה כמו צלקת מכוערת.. גם אם נשלים זה יהיה כמו מכשול. לא נשכח, לא נסלח, רק ננטור טינה ונתרחק במסווה של 'נעבוד על הקשר וננסה להחיות אותו'

 

גם פסח מתקרב, אבא החליט שנחגוג אותו באילת עם כל ההא והדא מהמשפחה שלו. אפילו שזה אילת ואני אוהבת להסתובב בטיילת ואני גם אעשה צלילת היכרות זה לא מלהיב אותי בכלל. תנו לי לשבת בבית, ליל סדר מאולתר בלי הקראת מגילה. עם אופציה לשבת בשולחן עם פיג'מה.

ובנוסך לכל זה אבא גם מכריח אותי ללמוד נהיגה. אחרי שהמשקפיים יגיעו אני אלך להוציא טופס ירוק. אני ממש ממש לא רוצה ללמוד נהיגה, לא רוצה להתקרב להגה, יש לי פחד לא מוסבר ממשאיות ומכל כלי רכב שגדול ממני. ועוד ירושלים זו עיר כל כך מסורבלת..

 

מה יהיה?

נכתב על ידי הכעס , 29/3/2011 17:29  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הלוואי


הלוואי והיה משהו אחד לפחות שהיה גורם לי לחייך בכל השיגרה הזאת.

הלוואי והיה מישהו/משהו שיגרום לי לצחוק, להשתטות, לשכוח מהכל לקצת זמן.

הלוואי והיו לי אנשים להיפגש איתם, ולא כאלה שרואים אותם פעמיים בחודש.

 

הלוואי והיה משהו צבעוני בכל השיגרה השחורה הזאת

הלוואי ויכולתי לשמוח

נכתב על ידי הכעס , 24/3/2011 19:08  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חמישי שכזה



ועם הזמן, ועם הזמן הכל חולף. 
וקולה כבר דעך אין דקירות אין כאב, 
ולמי תכשיטים ולמי אתה כותב 
ועם הזמן אתה כבר לא אוהב. 


שום דבר לא יכול להסדתר, שוב דבר לא יכול להיות שקט ורגוע, יש שיר כזה שאומר שהזמן עושה את שלו אבל אני בסך הכל רציתי שלא יעשו כלום..

רציתי שקט, רציתי שלווה, רציתי שיגרה פשוטה בלי יותר מדי מחשבות, בלי יותר מדי תהיות.

אני לא רוצה מציאות פסימית..


אני לא רואה איפה יש יציאה מפה, אני לא רואה איך הכל יסתדר ואיך הכל יהיה בסדר, אני לא רואה את עצמי, אני לא רואה כלום.

למה אנשים לא יכולים לשמוח מסיבות פשוטות? למה צריך סיבה גרנדיוזית לכל שטות שרוצים לעשות..

 

 

מרגישים מלבינים או כמו סוס עייף 
שכשל במרוץ רוצה לישון כבר ודי. 

 

 

נכתב על ידי הכעס , 24/3/2011 14:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

12,959
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכעס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכעס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)