אני בשום פנים ואופן לא מוכנה שהשנה הזו תסתיים. פשוט לא.

אני לא רואה את עצמי מתגייסת עוד חצי שנה, או יוצאת לשנת שירות עוד שלושה חודשים.

לא.

אני רוצה לבוא לכיתה, אני רוצה מבחנים, אני רוצה שיעורים, אני רוצה טיול שנתי!!

אני רוצה להיות בבית להיות על המחשב ללכת לחוג לשבת אצל חברים לקנות תלבושת אחידה לבצפר אני רוצה חיים של נערים.

לא רוצה אחריות לא רוצה צבא לא רוצה את החווה של זכרון לא רוצה להיות במחוז נגב לא רוצה לעבוד לגרעין לא רוצה לגור עם הגרעין.

לא רוצה להיות קומונרית לא רוצה להיות חייבת לשים חולצת תנועה לא רוצה לעלות מלא במשקל כי כל מה שאוכלים בחווה זה פחמימות ושמן.

למה זה בא מהר? מזה, זה עוד שניה!

אני לא רוצה רגליים קרות.

אני רוצה אחורה-פנה

אני רוצה את גיל 14

אני רוצה להמשיך בשיגרה שלי עכשיו..

אני ממש ממש לא יודעת מה לעשות.

אני לא רוצה להרגיש לבד, ודווקא במקום שאמור להיות הבית החם שלי אני מרחיקה את עצמי. ואני מוצאת את עצמי בחשק עז לקחת ת'צמי ולעוף לכל הרוחות.

איזה פאק.

זה פחד אמיתי

כשנמצאים באוויר.

לא יותר מדי גבוה, קרוב כזה לקרקע, בצורה כזו שאם תנחת על שתי הרגליים תרגיש את הנמלים האלו, ששורפות ואחר כך כואב לדרוך..

כשנמצאים באוויר,

אבל הוא מזוהם כל כך, שאין ממש הבדל בין לנשום אותו או להיות מתחת לגושי אדמה.

לא יכולתי לעשות עם זה כלום, אתה שומע. הכל קרה יותר מדי מהר. אתה רוצה שיקרה ואתה רוצה לדעת ואתה כל כך לא נינוח

אבל אני באוויר עכשיו, אתה מבין?

אני אוויר עכשיו, זה אתה שם שבורח?

פחד אמיתי, כשאני לא יודעת מה להחליט ואני לא יודעת לאן ללכת. כשאני לא יודעת עם מי ללכת..

פחד אמיתי כששני צדדים אומרים שחור ולבן אבל אתה יודע שאי אפשר.

אתה נוחת על הקרקע עכשיו, והנמלים משתלטות על הרגלים.

זה כואב ושורף, ואומרים שנמלה היא חיה שעובדת הרבה..

אולי אני צריכה להסיק מזה משהו.

זה פחד אמיתי.

עץ
כרמלה גרוס ואגנר
מילים: ערן צור
לחן: קורין אלאל



עכשיו הכל כמו אבוד
ורוח בעצים חזק
עכשיו עמוק בתוך היער
גזע מן העץ ניתק

גזע מוטל באדמה
הרוח החזק תלש
גזע נשבר מתוך העץ
עכשיו יבש

אפילו כשהכל נראה אבוד
ורוח בעצים חזק
עמוק בתוך היער
שתיל פתאום בתק

הפרי נפל שם לא רחוק
הצמיח שורש של ממש
ושורשים הצמיחו שתיל
אשר ירוק לבש

מוציא ישן מפני חדש
הוא שיוציא ענף חדש
מוציא ישן מפני חדש
הוא שיוציא ענף חדש

אפילו שהכל נראה אבוד
ורוח בעצים חזק
עמוק בתוך היער
שתיל פתאום בתק

השיר נורא עצוב. אני שומעת אותו עכשיו.

וזה גורם לי לחשוב על קשרים עם אנשים, איך הם באים, הולכים, נשארים-לא נשארים

שתיל פתאום בתק.