My Last Breath

ראיתי אותו היום..עבר כבר המון זמן מאז..3 חודשים..

הוא היה איתי אז שאני הייתי בבית חולים בהתאוששות אחרי מה שעברתי..

והוא כל כך יפה..הוא יפה בצורה שאתה רק רוצה ממנו עוד..

יפה בצורה שבא לך רק לנשק אותו

להסתכל לו בעיניים..

הוא בא לעבודה שלי ודיברתי איתו אבל הוא לא זכר אותי..

טוב מן הסתם..כי אני זה שהסתכל עליו ועקב אחריו כל היום לא הוא...

מה יהיה איתי בסוף? אני אתאבד מתישהוא? לפעמים אני כל כך רוצה את זה ..ואין לי מושג למה זה לא קורה

מה עדיין מחזיק אותי כאן? אין שום סיבה..התקווה שיהיה טוב..גם היא הרוסה

כי אני יודע שגם אם יהיה טוב זה יהיה רק לזמן קצר והטוב הזה יהיה מזויף ולא שלם.

כי אפפעם לא יהיה לי טוב..מה שאני רוצה באמת לא יכול להתממש..

אני כבר לא יודע מה אני רוצה,אני לא יודע מה טוב לי ומה לא.

אני מנתק האינטרנט עוד יומיים...בעיקרון זה בגלל שהם יעלו לי את המחיר..אבל לא משנה זה טוב

עברה בדיוק שנה..וחוץ מלהורדות שירים וסרטים..האינטרנט לא ממש הועיל לי (או שכן? ואני סתם מתעלם..)

בכל מקרה מה שחשבתי שהיאנטרנט יעזור לי להשיג לא קרה..אני עדיין בודד..ולא משנה מה,אני מרגיש שלאפחד לא אכפת ממני

לא מספיק אכפת..לא מספיק אכפת כדי שהרצון למות יעזוב אותי..

כי הרצון הזה נובע בגלל הסיבה הזאתי..

למה אני בדיכאון כל הזמן? למה אני עייף? למה אנשים שונאים אותי בלי סיבה? למה אני לבד?

למה זאתי שאהבתי פתאום מתחילה לקרוא לי בזמן האחרון המון ולוקחת אותי באוטו שלה לכל מיני מקומות?

למה אני מרגיש שיש לי כאן עוד דברים לסגור לפני שאני יתאבד?

הרי כל הדברים האלה שיש לי לא ממש ישנו אם אני אמות,כי אם אני אמות אז לא משנה אם אני אעשה אותם או לא..

לא משנה אם אני אקנה את הבושם מאפריל בגלל שיש לי זיכוי של 99 שקל,לא משנה אם לא יביאו לי עדיין את התעודת בגרות

לא משנה אם לא החזירו לי את השק שינה שלי..שום דבר לא משנה..זה לא ישנה כלום ..כי אני לא אהיה חי כבר..

יש משו אחד אם כבר,הדבר הכי חזק שעוצר אותי ..זה הכאב של אמא שלי..פתאום..הכי אכפת לי ממנה..

אני לא רוצה שהיא תכאב את המוות שלי כי מוות זה הדבר הכי כואב שיש בעולם ..

וחוויתי את זה בצורה מוזרה אפשר להגיד חלמתי שאמא שלי נפטרה..ואני אפילו לא יכול להתחיל לתאר לכם את ההרגשה הנוראה הזאת..

ובגלל זה גם מאז אני בקשר איתה ואני כן אוהב אותה,לא כמו שחשבתי..

אני קצת רע..אבל אני מקווה שפעם אחת..ומספיקה הפעם הזאת שיהיה לי יותר אכפת מעצמי מאשר ממנה..ואז אני אמות,והכל ייגמר.

אם אני אמשיך לחיות? האם החיים שלי יהיו טובים? האם אני באמת אשיג את מה שאני רוצה?

ומה אם גם אני אשיג את הדברים הקטנים,מזה יעזור לי אם אני עדיין אשאר לבד?

למה הוא לא בא,למה אפחד לא בא..מספיק מישו אחד חמוד שיבוא רק שיהיה איתי שייתן לי חיבוק..

בת לא יכולה לעשות את זה..וזה ההבדל כנראה בין בנים לבנות..

כי למרות שאותה אחת שאהבתי ממלאת אותי באושר..

בת לא יכולה לתת לבן/לבת את הביטחון התמיכה והחוזק שבן יכול לתת...את ההרגשה שיש איתך מישו..

מעניין איך זה להרגיש רק רצון לבנות בלי הרצון  הזה שבא בגלל שהיית ילד לא אהוב..

למה להם טוב ולי לא?למה הם אופטימיים?למה הם לא רוצים למות גם?

מתי יעלמו הרגשות הרעות האלה?

מתי אני ישכב על חוף הים מחזיק ידיים למישו שאוהב אותי ,מסתכל על השקיעה,שומע את הגלים

ומרגיש את האושר שסוחף אותי הרחק אי שם?... האם זה יקרה אי פעם?

אשליות...