ני יודע שהרבה זמן לא כתבתי, אבל יש הרבה בזמן האחרון שעושה עלי אומס (בעיקר בגרויות)

היחסים עם המשפחה קצת מתרחקים, ,אולי בגלל שהפסקתי להיות איתם כמו בעבר.

אבל למזלי הם לא שואלים יותר מידי שאלות מציקות...

ב21 לפברואר אני בן 17. ילד גדול? אולי. לפעמים אני מרגיש הכי קטן שבעולם. ולפעמים אני מרגיש הכי גדול, בעיקר בזכותו.

היחסים שלי איתו לא יכולים להיות יותר טובים, היה לנו "ריבים" קטנים ודי מטופשים, אבל בסוף הכל בסדר (:

כשאני איתו אני מרגיש הכי טוב בעולם, כל הדברים הרעים נאלמים. כל הלחץ מתפוגג.

כרגע כל מה שאני עושה זה רק ללמוד לילמוד לילמוד. בקושי יש לי זמן לעצמי. וגם זמן איתו. אבל אני מנסה להשאיר כמה שיותר זמן אליו.

אני חושב שאבא מתחיל לחשוד קצת....