אתמול בזמן הריב רציתי לפרוק את רגשותיי וניסיתי להיכנס לישראבלוג ולכתוב כאן "אני הולך להישאר לבד לנצח". אבל לא הצלחתי מהטלפון משום מה, לא יודע מה הקטע. בכל מקרה, ידעתי כבר אז שזה לא בהכרח נכון.

אולי אחרי שניפרד, ואין לי ספק שניפרד, אני אשאר לבד. אולי זה יהיה כמה שנים אפילו. אולי עד סוף החיים. אבל אולי לא. אין לי דרך לחזות את העתיד ואני גם לא מעוניין בזה. אבל מה שאני יודע זה שהמשפט הזה נובע מרחמים עצמיים ותו לא. כי גם אם הזוגיות הזאת תיכשל, זה לא אומר שאני לא יכול להיות בזוגיות עם מישהי אחרת, שתהיה מתאימה לי יותר.

יש גבול להכחשת המציאות והדברים שנמצאים לנו מול העיניים. ועכשיו - לא טוב לנו. לא יעזרו המילים היפות. לא טוב לה ולא טוב לי. אנחנו לא מתאימים, וזה לא חדש לי. ואני לא רוצה שזה יהפוך למרחץ דמים (מטאפורי כמובן, אני לא חושב שאנחנו הולכים לרצוח זה את זו). אבל חלאס.