דברים שרציתי לזכור

לקרוא שוב שאת אוהבת, נצבטת.

בשירותים, מול המראה, חיבקתי את עצמי. מעבירה ידיים על הגוף, כמו בחיבוק האחרון, שהתמשך והתארך והתלטף בינינו רגעים ארוכים אחרי שעזבנו.

אולי בקרוב זה יהיה טבעי כל כך. עוד אתרגש מהמילים, אבל לא ארגיש דחף עז לכתוב בכל פעם שאשמע או אקרא אותן. אגיד אותן בלי פחד.

אולי בקרוב שוב תהיה בי הידיעה, שאת ואני זה לנצח.