דברים שרציתי לזכור

שלשום שי ובר רבו, ושי רצתה לגזור את בר מכל התמונות המשותפות שלהן באלבום שלה.

ככה עכשיו מכל התסריטים העתידיים אצטרך לגזור אותך (ולהדביק במקום אחר?). בעצם, אני חוששת שאצטרך לגנוז את כולם. להחביא את התמונה, לשרוף לכדי פיסות קטנות מפוייחות.

[מצאתי את זה ביום רביעי, כשעשיתי סדר בחדר:]

אהובתי.

יש דברים שלעולם לא ישתנו. כמו הנשיקות המתוקות שלנו, כמו הלבבות הנרגשים לכל מילה וחיוך. כמו האהבה, לה נתתי משמעות של נצח.

אני על ספסל עליו ישבתי פעם אחת מלבד היום. גם את ישבת, ואז שכבת, עליו ועלי, ובידיים רועדות ציירתי לך אף ושפתיים.

רגעים של קסם, שלעולם לעולם. כרונות מפעם ולא מכבר ועכשיו. עד שארגיש את הגבולות שלי, שהטשטשו לקראתך (והיו רגעים/קשה היה לדעת/איפה הסוף שלי וההתחלה/שלך), מתבהרים.

9/10/07

לא פותרים אהבה במספרים והחלטות. חוסר אהבה אולי כן.

הנה, נפתרנו. תמיד היינו בעיה, צריך היה לתקן (הייתי עושה הכל כדי שאפשר יהיה - -), ועכשיו כבר לא.

למה לא הוקל לי?

כל החיים שלי רסיסים קטנים פוצעים. אני מנסה לא להסתכל, שלא להפצע בעיניים. לא ללכת שלא לדרוך. לשכוח. לשכוח לשכוח לשכוח. לשכוח שהיינו (ואהבנו. ואהבת, אני לא מאמינה שלא. אבל בין כה וכה אשכח, וזה יהיה חור ענק ושחור בתוך הלב שלי, מקום מת שלא ייתפס). לנצח את הרצון שלי בעתיד המסויים שדמיינתי; בילדים שכבר ציירתי לנו; בהריונות שדמיינתי יותר מפעם, ובהתלבטות- שלא ידעתי אם להיות ראשונה כדי לדעת מה בדיוק רוצים, שאוכל למלא את תפקיד הרעייה-לאישה-ההרה טוב יותר, או להיות שניה רק כדי שלא יהיה סיכוי שאפספס את הקסם שלך בהריון. במחזה שלך בשמלת כלה, מחייכת, על גג העולם; בחיים השלווים שיכולתי להרגיש רגעים מהם בשניות הקסומות שלפני השינה, בקורים הדקים של זמן משתהה, בערפל של לילה, כשאני בתוך ענן וכל שעולה לי בראש הוא קסם. וכל שאני מצליחה לחשוב עליו הוא את.

אולי אבנה שם חלון, במקום ההרס. או מראה. מראה של אהבה גדולה, והשתקפות של שתיים שקורנות כמו השמש ומסנוורות את מי שמאחור. [קשה לי לחשוב על זה עכשיו. הכחשה.]

התגובות:

saseli (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=15027)

אממממ..... יפה.

ציירי לי בן זוג (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=434995)

התגובה שלך נטעה בי תהיה והבלוג שלך הוכיח את זה: את אדם אינטילגנטי ורגיש. אשמח מאוד לשמור אתך ל קשר דרך אימייל

אירה

אוח, מותק, לפעמים אני ממש מרגישה שאני מפספסת משהו, כי כבר מזמן אין לי חלומות כאלה, גם לא בקווים ממש כלליים.
ולפעמים נדמה לי שהרבה מאוד כאב נחסך ממני בצורה כזו.

למרות שמאוד מתאים לי להתנשא ולאחל לך התעוררות נעימה עד כמה שאפשר,
אני לא בטוחה שמה שלא כואב בריא יותר.

אז אני רק מקווה שתרגישי טוב יותר, שתצליחי למלא את הריק במשהו אחר, אולי אפילו טוב יותר, ולא תצטרכי להתאמץ לשכוח.

אוהבת.

15/10/07

שיחת טלפון. כמו חברות. כל כך פשוט.

עוד ייקח ללב שלי זמן ללמוד שלא להצבט כשמנתקים.