לא הולך להיות לפוסט הזה באמת פרנציפ,
סתם רציתי להזכיר שאני חיה..
ויש לי עומס נוראי...
נוראינוראינוראי.
אני כבר שבועיים תקועה ביום השלישי של תורכיה בהקטנת תמונות=/
אין זמן....
אני צריכה הפסקה קטנה, להיות לבד קצת.
עם עצמי.....
יותר מידי בשבילי.
כבר לא מצליחה להתמודד לבד...
החיוך הזה מזמן נעלם,
נעלם והפך לייאוש.
חיוך אמיתי....
בא לי אחד כזה.
חסר לי.
אני צריכה מישהו.. שיבין
אין זמן אפילו לזה,
אין חשק...