"המלאכים בוכים בלילה, לא נשמע קולם..."

טוב, אז אני טסה להודו,

ב27.2

לחודש ושבוע.

אני מתרגשת כמו לא יודעת מה,

אני אחווה שם כ'כ הרבה,

אני אלמד ואני אכיר אנשים ומקומות,

אני אקיא, ויאכל דברים נוראיים,

אני אראה מראות לא נעימים, עוני, פגיעות, רעב.

אני ארכב על פילים, ואני אראה חיות מוזרות,

אני אעשה טרקים מטורפים ויקבל כושר.

אני אלמד שפה, ודרך חיים אחרת,

אני אדע מה זה שקט אמיתי, מה זה רוגע.

אני יתעייף, יתייאש, וכל דבר בסגנון,

אני אתגעגע, אני אבכה, אני אצרח, אני אשמח

אני אהנה, זה בטוח,

אני אחשוב על כולם כל הזמן...

אני יודעת שיהיה לי כיף,

אני פשוט מפחדת, יהיה קשה.

מראות לא נעימים בכלל.

אבל אני יודעת שזה רק ילמד אותי, ואני ייצא משם עם המון יידע וחוויות,

אז יאללה.. יצאנו?!

יש עוד חודששש

אבל הפרפרים כבר פה...

פשוט עולם אחר...

אני מחכה לזה.

יאווו

טוב לי(: