כנראה שהדחקתי את זה שתקופה שכזו תבוא , נראה כל כך טוב ויפה מהצד אבל רק כשחווים אותה מרגישים עד כמה היא מעיקה ולא נעימה. מחשבות , דאגות , לפעמים אפילו בדידות.
"כגודל הציפייה גודל האכזבה " אךך איזה משפוט של החיים
אני לא יודעת מאפה אפילו להתחיל להסביר את השצף דיכאון הזה שפורץ ומחלחל לתוכי אולי אין באמת סיבה.
הזמן עובר ואני לא מתקדמת לשום מקום, תוכניות תוכניות תוכניות ורק אני נשארת מאחור.
זה מוזר אבל רק עכשיו שמתי לב שאין משמעות להבטחות ומילים של אנשים, נמאס לי שנחלות תקווה קטנות מתנפצות אצלי בבום אחד ענק
מה שבטוח אני לא תן לזה להשפיע עלי, כמו שאפעם לא נתתי, זה רק פוסט
וכל כל שאר הפוסטים שלי תפקידם הוא פורקן לא מעבר לזה. אני נשארת אופטימית , נראה אולי ייצא לי מזה משהו.