אני מקווה מאוד שניתן להאשים את העורכת.

אני פותח nrg ותחת הכותרת 'שומרים נגיעה' מפנה אותנו האתר לדף ובו "בעקבות פרשת קצב ציפי חוטובלי כותבת בשבח איסור הנגיעה החז"לי"

כל-כך התעצבנתי שפירגנתי לה ופתחתי את הקישור רק כדי לקרוא עד כמה העורך עיוות את דברייה של חוטובלי.

אז זהו שהוא לא כל-כך עיוות. 

מסתבר שכמו הרבה ב'מגזר', האמונה בצדקת הדרך היא כל-משמעותית שהם פשוט איבדו את קול ההגיון.

תיכננתי פה כמה משפטים בנושא אבל במחשה שנייה זה הרי ממלא לא יעזור. איש באמונתו יחיה. אבל ההתנשאות הזאת של- אם הייתם שומרים על נגיעה זה לא היה קורה - כל-כך מעצבנת שפשוט לא יכולתי שלא להתעצבן. אנשים מטרידים או סוטים או חרמנים יש בכל מקום וזה שאתה מתפלל מנחה לא מונע את זה.

ולפעמים, ממש לפעמים "החכם בעת ההיא יידום". חוטובלי מיטבה לרדת על החברה החילונית תוך התחסדות ("וברור לי שנשים דתיות אינן חסינות מפני הטרדות מיניות, וגברים דתיים, ע"ע קצב"), שהיא שוכחת שלפעמים מוטב לשתוק ולא לבנות קרירה משפטית על תקן המשפטנית הדוסית שנכנסת בחילונים.

אני מניח שמנגנון ההגנה הזה של האידיאליזציה של המקום בו אני נמצא ולפיו חי (עולם ההלכה)  גבר על שיקול דעת ובגרות.