ביום ראשון, הלכתי לראיון במגמת קולנוע ושאלו אותי שאלה. איזה סרט ראיתי לאחרונה? עניתי, הבופור. שאלו אותי איזה מסר הוא מעביר? חשבתי קצת ולבסוף עניתי: במלחמה לא תמיד מנצחים. כששאלו אותי איך המסר מתקשר אלינו כיום עניתי כך: הישראלים בינהם אני לא תמיד יודעים להפסיד וכשהם מספידים הם מתחילים לחפש את האשמים במקום לחפש את הטעויות כדוגמא הבאתי את מלחמת לבנון שנייה ודוח וינוגרד. כל מה שאמרתי היה לפני שפורסמו תוצאותיו של הדוח.
אתמול חשבתי לעצמי, אז עכשיו על פי התוצאות של הדוח שהחליטו שהרמטכ"ל אשם שאולמרט אשם ופרץ אשם. מה זה נתן להם? הם החליטו שהם לא מתפטרים כי אם הם היו מחליטים כך הם היו עושים את זה כבר מזמן לדעתי. אז מה הדוח הזה נתן? לדעת את מי להאשים? יופי.. ומה עם לחפש את הטעויות? זה כנראה לא צריך.. או שהם יודעים אבל שומרים את זה לעצמם. אז מצאנו את האשמים אבל זה לא נתן לנו כלום, רק לכל מי שאשם יש שם רע והמדינה במצב קקי. אבל מה שהכי עצוב שהחיזבאלה שמחה מזה הם השיגו את מה שהם רצו! אני עדין לא מבינה מה זה נתן. כי אי אפשר להחליף משטר כל יומיים, זה לא הולך ככה, מה שזה מראה זה רק אי יציבות וזה שומדבר טוב. אז נכון, במלחמה הזאת לא ניצחנו! אבל אנחנו צריכים ללמוד להפסיד, ללמוד מהטעויות ולא לחזור על זה שוב, ואם המשטר יתחלף אז אולי מי שטעה לאיעשה אותה טעות אבל מישהו אחר יעשה את אותה הטעות כי הוא לא יודע על הטעות הקודמת, מהי?!
אז מה שאני רוצה לציין זה שלפי דעתי ועדת וינוגרד זה סתם בזבוז זמן והרבה הרבה בושה למדינה!
תגיבו,
רחלון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
