אני חושבת שזו אחת מהתקופות היותר משמעותיות והטובות בחיי עד כה.
אני חושבת שהבנתי פחות או יותר מי אני ולמה אני מסוגלת.
עד עכשיו נשענתי על המשפט "אני לא יכולה בלי החברים שלי" וממש האמנתי לו- מסתבר שהוא לא נכון.
לא כלכך, בכל אופן. אני יכולה לבד, כן כן, אני- לבד. מה שהייתי בטוחה שאני לא אצליח בחיים.
הכל לבד.
חוץ מזה, בזכות השינוי בגישה שיפרתי ופיתחתי המון קשרים עם אנשים חדשים.
אני חושבת שהכל בזכות שעברת לבי"ס שלנו אחרי שנתיים שלא היינו ביחד באותה כיתה.
ואם את קוראת את זה, אני לא מתחרטת על זה שעברת בי"ס, למרות שנראה לי שאת דווקא כן.
לא היית מוכנה לזה ב100%, וזה חבל. ואני לא רוצה להגיד לך את זה בפרצוף כדי שלא תתחילי להתגונן,
כי בתכלס אין לך ממה. זו בחירה שאת עשית, ואם לא טוב לך את עדיין יכולה לשנות.
אני מרוצה מכל מה שאמרתי/עשיתי/חשבתי בחודש האחרון, ושוב- זה אחד החודשים הכי משמעותיים בחיי.