Flickering Shades
Waiting for your call, I am ready to fly |
|
איך מדברים?
יום ראשון לא היה משהו מיוחד..... לא שאני זוכרת.
יום שני בייביסיטר שעה ב.....המממ....בוקר (12 עד 1 ז"א).
סבתא הציעה שאבוא אליה ביום שלישי והיא הזכירה "אנחנו צריכות לדבר". כמובן שידעתי שהיא רוצה לדבר על מתן אז שלחתי לה במייל שיש דברים שאני לא רוצה ולא מתכוונת לדבר עליהם.
בלי להגיד כלום היא פתאום הופיעה אצלנו בבית וכן הייתה לנו מין "שיחה" כזאת. רק שהיא באה בראש אחר אז השיחה איתה הייתה בכל זאת נעימה יותר מאשר שיחות עם אמא.... כשהיא עזבה סיכמנו שאני אדבר עם אמא....
לא יכולתי לעשות את זה. גם לא היום (שלישי). כל פעם שאזרתי אומץ להתקרב אליה האומץ הזה ברח ברגע שהתקרבתי יותר מידי....
החלטתי לכתוב לה מכתב למרות שידעתי שזה רעיון רע כי היא שונאת את זה, אבל הגעתי למסקנה שלדבר אני ממש לא יכולה. כתבתי לה בשורות הראשונות של המכתב שאני משאירה את זה בידיים שלה אם לקרוא אותו או להזמין אותי לשיחה. (כי בכל זאת אם היא תיזום את השיחה אני אהיה חייבת לדבר....)
זה היה מיותר לכתוב את כל זה כי היא אפילו לא לקחה אותו מהידיים שלי. ברגע שהיא ראתה מכתב היא כעסה ואמרה שאם אני רוצה להגיד לה משהו אז שאני אדבר ולא אכתוב.
מה אני אעשה שאני נאלמת ומשתתקת ומשותקת ברגע שנמצאים במצב של "שיחה"????
זו בעיה, אני לא רוצה בזה! זה פשוט ככה..... זה אחד הדברים שאמנם אני עובדת עליהם אבל השינוי הוא איטי...
קיצר כמובן ברגע שהיא אמרה לי לדבר נאלמתי דום וברחתי משם כל עוד נפשי בי כי אני ממש לא מסוגלת לדבר כשכועסים עליי וכשנועצים בי את המבט הזה...
אז חזרתי לחדר וקרעתי את המכתב לחתיכות קטנטנות ונשכבתי על המיטה וניסיתי להחליט אם יש בי את הכוח לעמוד מולה ולדבר וכל פעם שחשבתי על זה בכיתי (כמובן). הגעתי למסקנה שלא... אני לא יכולה.
ואז שמעתי מבחוץ "אתם מוכנים?" וכל מיני כאלה דברים שאמרו שהם יוצאים לאנשהו כולם ולי לא אמרו כלום.
אחרי שאבא הגיע וצעקו שיוצאים, מעין דפקה לי על הדלת לשאול אם אני באה. לפחות מישהו טרח לעשות את זה מתישהו.
לא הייתי לבושה ולא כלום, אבל אני מומחית בהתארגנות מהירה במיוחד אז תוך 2 דקות הייתי מאורגנת עם תיק (פלאפון ארנק אמ-פי-3 - לא יוצאת מהבית בלעדיהם :P).
יצאנו עם חברים של המשפחה ליפו, הסתובבנו קצת ואכלנו במסעדה טריפוליטאית.... לא רציני אבל חביב.
לא יודעת למה מתלהבים מהעיר הזאת.... עיר די מסריחה (מבחינה מילולית, היא באמת מסריחה).. נכון בתים יפים (למי שאוהב בתים כאלה- עתיקים, מאבנים) אבל העיר לא משו.....
קיצר חזרנו וכתבתי לסבתא מייל שאני לא מסוגלת לדבר עם אמא ושאולי היא תדבר איתה או "תכין" אותה לשיחה איתי... גם אמרתי לה שמתן בא אליי ביום חמישי ואולי היא תבוא לשיחה איתנו (היא הציעה את זה כשהיא הייתה פה).
בבוקר הייתי אצל הרופאת משפחה שלנו בפעם הראשונה... הפעם האחרונה שהייתי אצל רופא כלשהו הייתה לפני 4-5 שנים, ועד אז עוד הייתי הולכת לרופא ילדים :P
תמיד התחמקתי מהבדיקות הכלליות..... אחרי שהרופאת משפחה שלנו חתמה לי על מה שצריך בשביל השירות לאומי, היא הוציאה לי זימון ללכת לעשות בדיקות כלליות :\ לא רוצה בדיקות דםםםםם זה כואב :,,,(
אבל באמת הגיע הזמן אני חושבת.... אם אני לא אתחמק מזה גם הפעם חח...
ניסיתי לשלוח את כל מה שהיה חסר לי בשביל השירות בפקס למשרד של האגודה. ניסיתי איזה שעה ובערך 200 נסיונות וזה לא עובדדדדדדדדדדדד הכי קרוב שהגעתי זה שהפקס מתחיל לשלוח ונכשל באמצע..... בלאט. זה היה צריך להיות אצלם כבר לפני שבוע......
מה עוד..
איך מדברים, לעזאזל?????
שמישהו יענה לי.....
אני רוצה לחזור להיות שם, על החוף, להתבונן בגלים שנשברים. אני רוצה להיות שם איתך ושתתבונן בהם יחד איתי. אני רוצה לעמוד מחובקת איתך או לשכב מכורבלת איתך על שמיכה על החוף. אני רוצה שהרוח תלטף את שנינו בריח הים והגלים יביאו כזו שלווה לעצמותינו...
אני רוצה להיות איתך לבד על החוף ברגעים שלפני השקיעה ועד הבוקר, בלי שום דאגה.
רק אתה ואני, המים, הרוח, התאורה המתחלפת מאור לחושך ושוב לאור......
אני אוהבת אותך גור שועלים ארקטי פצפון שלי :-*
הכי הכי
| |
קרה לכם פעם שמישהו פרץ לכם בשביל לשנות את העיצוב?
כאילו, תחשבו על זה
בנאדם פורץ לכם לבית כדי לשנות את העיצוב שלו
ביזארי לגמרי...
בכל מקרה, למי שלא הבין, אנוכי הוא האיש עם הקעקועים והחסה על הראש ופרצתי בשביל לשנות את העיצוב
שימו לב לתמונה בכותרת של הבלוג
זוהי מירי כשהיא קמה בבוקר ומחפשת תותים
אז הנה
קחי:
אני אוהב אותך שועלונת שלי :-*
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
