כי החיים הם לא סרט מצויר

התחלתי מחדש, שוב פעם. אחרי שנה וחצי שנטשתי ובאמת חשבתי שזהו, סיימתי עם זה, זה היה פרק בחיים שלי שנגמר ולא עוד. בעיקר חשבתי שהתבגרתי והתגברתי על כל הפחדים. שאני כבר יכולה לדבר ואני כבר לא פוחדת ושאני לא צריכה להסתיר דברים בצורה של כתיבה. ובכל זאת, הנה אני כאן, כותבת את השורות האלה. כן, זו עדיין אני, אמנם עברה תקופה לא קצרה והרבה השתנה אבל בעצם לא כזה הרבה. ועובדה, אני עוד כאן והתגעגעתי המון. לכתיבה, לסידור המחשבות, למסקנות החיוביות, לאמת, לשקט, לשירים, לחיים.

אז כמובן שהרבה קרה וכמובן שלא אוכל להעלות הכל על הכתב היום אבל זה יבוא בהמשך. כנראה שזו פשוט מן תקופה כזו שאני צריכה לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי לבדוק את הכל מחדש ולברר מי אני ומה אני רוצה מהחיים האלה. ואולי בעזרת הכתיבה וניתוח המחשבות בצורה קצת יותר מעמיקה, יבואו המסקנות.

אני מתחילה לאט, אני לא ממהרת לשום מקום, אני אפילו קצת חוששת, לא יודעת בדיוק מאיפה להתחיל או איך או האם בסגנון מסוים. חשבתי על זה הרבה. האם פשוט לכתוב. האם לשים שירים או משהו בסגנון. האם להמשיך בקו של מה שכתבתי עליו בפוסט שלפני שנה וחצי או פשוט להתחיל כאילו כלום לא קרה ואפילו חשבתי (וגם קצת התחלתי) ללכת אחורה, להתחלה ממש של הבלוג ולהיזכר ואם זה משהו מעניין אז גם להתייחס. זה דווקא מעניין, מן פרויקט פרספקטיבה כזה. לראות מה השתנה ואיך הכל פתאום נראה הרבה פחות נורא ואיך הכל עדיין נוגע באותן נקודות כואבות שהן חלק ממני. טוב, אז זה כנראה הפרויקט הנבחר. הנה, כבר הגעתי למסקנה.

איכשהו עדיין קשה לי להתחיל. כי יש כל כך הרבה. והרי בגלל שהיה כל כך הרבה והמחשבות פשוט הציפו אותי, חזרתי כדי לקרוא ואז התחלתי לחשוב על לחזור. מוזר. לא נראה לי שאני באמת יכולה להתחייב. כרגע זה בערך לשום דבר. אני מקווה שזה ישתנה. אולי הכתיבה תעזור, ההתחייבות תשחרר משהו, אולי. טוב, היום אני כבר לא אתחיל באמת. עשיתי לעצמי איזושהי הקדמה. גם זה חשוב. חשוב שיהיה סדר, חשוב שיהיו ציפיות אם זה מעצמי או של אנשים אחרים. זה טוב.

אני אכתוב רק כמה מילים על הרקע והתמונה. את התמונה מצאתי כשחיפשתי בגוגל את המילה מלאך נראה לי וזה אחד הדברים שיצאו ושמרתי אותה למשהו שהכנתי. מדי פעם אני מסתכלת עליה ואני פשוט מוקסמת ממנה כל פעם מחדש. זאת מן תמונה של מלאך שומר על מישהי שמסתכלת עליו במן מבט מעריץ/מאוהב והיא יודעת שעכשיו היא בטוחה. אני מאמינה שיש לי מלאך שומר וכל עוד הוא שומר עלי אז אני אהיה בסדר. הבעיה היא לזהות אותו ולדעת שהוא האחד. שמתי רקע של כוכבים, משהו נחמד שמקנה אווירה קצת קסומה יותר. כוכבים זה דבר יפה ולא מעבר. אבל בכל זאת אולי הם אומרים משהו ואני תמיד שמחה לדעת מה. בסופו של דבר זה כדי להכניס לפה קצת אווירה קסומה ומלאת ציפיות שאולי יתגשמו.