"המאמין אתה בחופש הרצון? אני כן, ללא הסתיגות. אינני מסכימה לדעת הפילוסופים, הטוענים שכל פעולה היא תוצאה ישירה ובלתי-נמענת בהחלט של סכום גורמים עקיפים. זוהי התורה הבלתי-מוסרית ביותר ששמעתי מעודי; כיון שאם כן הדבר, אין להאשים שום אדם על שום מעשה ממעשיו. לו היה האדם מאמין בגורליות, היה לבטח יושב סתם במקומו ואומר: 'יעשה רצונו של האלוהים', ונשאר במקומו עד שיפול מת."
(עמוד 178)
"האופן בו נוהגים האנשים לגלגל את עיניהם כלפי שמים. ולומר: 'גם זו לטובה', שעה שהם יודעים היטב שאין זו כלל לטובה, עלול להביא אותי לידי ריתחה. הכנעה או צדוק-הדין, או כל שם אחר שתקרא לזאת, הם פשוט סימן לחולשה ואין-אונים. אני בעד דת שיש בה יותר רוח לחימה!"
(עמוד 182)
"לא ההנאות הגדולות הן החשובות! עיקר החיים הוא לדעת לתת חשיבות להנאות הקטנות. גיליתי את סוד האושר האמיתי, אבא - יש לחיות בהווה. אין להצטער על העבר, או לחיות בצפיה לעתיד; יש לחיות את הרגע החולף במלואו. כמו בחקלאות: תוכל לנצל את אדמתך בשיטה אקסטנסיבית ותוכל בשיטה אינטנסיבית. אני עומדת לנצל את חיי בשיטה אינטנסיבית. אני עומדת להנות מכל רגע, ואני עומדת לדעת שאני ניהנית, שעה שאהנה ממנו. מרבית האנשים אינם חיים, הם רק רודפים אחר החיים. משתדלים להשיג מטרה כלשהי אי-שם באופק, ובלהט הרדיפה הם מתיגעים ונושפים בכבדות כל-כך, עד כי אינם זוכים לראות את הנוף היפה והשלו שעברו בדרכם; ואז, בטרם חשו בדבר, הינם כבר זקנים בלים, ושוב אין חשיבות לכך אם השיגו את מטרתם או לא. אך אני החלטתי לשבת בצידי הדרך וללקט לי פירורי אושר, אף אם לעולם לא אהיה סופרת גדולה. התראה לאיזו הוגת-דעות אני הופכת והולכת?
שלך,
ג'ודי"
(אבא ארך הרגליים, עמוד 152, הודפס בישראל 1960)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית