כי החיים הם לא סרט מצויר

ראש-

הראש אחראי על החשיבה, על המצב המודע, על הניתוח של הדברים לאשורם. בעזרת הראש אפשר להגיע למסקנות מושכלות על החיים ועל מה שסובב אותנו. הראש אומר מה נכון ולא נכון. יכול לחשוב על 10 מקרים ותגובות בשנייה והוא אלוף בלשאול ומה אם? אני אוהבת את הראש שלי. הוא ראש טוב. בהחלט ניתן לומר שיש לי ראש על הכתפיים. הרבה מחשבות בזמן האחרון. הרבה סיבות והסברים הוא נותן לי. זה טוב. אני אוהבת לשמוע לראש שלי. הוא חכם. הוא תמיד יודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי. הוא מברר הכל ולא משאיר שום דבר ליד המקרה. הוא מתכנן תוכניות ולא נח לעולם. הוא גם מחוכם מאוד. הוא עוזר לי להחליט מה לעשות ואיך להתנהג. הוא יכול להיות רע והוא יכול להיות טוב אבל הוא תמיד 100% אני. אנחנו חושבים ביחד, מחליטים ומבצעים.

לב-

הלב הוא איבר. הוא החיים. הוא מזרים הכל. אבל יש לו גם הרבה אישיות והתנהגות משל עצמו. כשקשה הוא מתמרד. כשקורה משהו מרגש הוא גם רוצה להשתתף בחגיגה. הולם ודופק כאילו אין מחר. אבל הוא גם עוזר המון. רק צריך לעצום עיניים ולהקשיב לו והוא לא יהסס להביע דעה. כמובן שבעיקר על העניינים שבלב (אלא מה). אם משהו מציק הוא תמיד יעמוד לצידי, ינחה אותי גם במקומות חשוכים שקשה לראות. בכל פעם שהבחירה היא קשה באמת אני בדרך כלל הולכת אחריו, אחרי צו ליבי.

גוף-

הגוף הוא יצור הפכפך ביותר. הוא מורכב ומתוסבך וכל כך הרבה דברים יכולים להשתבש איתו. אבל הוא גם המסקרן ביותר. הוא יכול להגיד לי בעת ובעונה אחת עשרות דברים סותרים. צרכים, הרגשות, כוונות. קשה לקרוא אותו. מה הוא רוצה? למה הוא מתכוון? אם אני לא מצליחה לקרוא את הגוף שלי, איך אני אצליח לקרוא אחרים? הגוף הוא אני. איתו אני בעצם עושה דברים וחיה. איתו אני מגיעה למקומות וחווה חוויות. איתו אני נוגעת ומרגישה במגע. איתו אני טועמת ומריחה ושומעת ורואה. הוא מזהיר אותי מסכנות ואני דואגת לו ושומרת עליו שלא ייפגע. הבעיה היא שהוא לא שומר עלי יותר מדי. אפילו להיפך. הוא רק גוף, הוא לא מבין דברים מסובכים. אם אני לא נזהרת הוא תמיד מסתבך באיזו צרה צרורה. קל לעבוד עליו ולהשפיע עליו. הוא לא חושב בצורה מסודרת ולא מהסס. הוא חושף אותי. אבל הוא גם מייצג אותי. את מי שאני ואת מה שאני חושבת על עצמי.

איזה דבר מופלא הם החיים. כל כך מורכבים, כל כך הפכפכים. תמיד מעניינים, חדשים ומרגשים. תמיד מעלים אינספור רגשות, הרגשות, מחשבות ותהיות. ורק בעזרת כלל המרכיבים - הראש, הלב והגוף, הם שלמים. השאלה הגדולה היא כמה? כמה מכל אחד? מי הכי ראשי? על מי אני יכולה לוותר ובאיזה מצב? מי הכי פוגע בי? ממי אני הכי צריכה להיזהר? מי לא נותן לי לחיות את החיים במלואם? מי הכי עוזר? ממי אני צריכה להתעלם?

הראש מספר לי את מה שאני יודעת. הוא מבהיר לי דברים. מזכיר לי נשכחות וממקד אותי בחיים. בלעדיו הייתי מיטלטלת בסערה ולא הייתי מוצאת את עצמי. הלב מחזיק אותי מאוזנת, שומר עלי מפני חיים יבשים וחסרי אהבה. הוא רוצה שיהיה לי טוב בכל מצב אפילו אם זה הכי לא אפשרי. בסך הכל יש לו כוונות טובות. הגוף ואני זה אחד אבל אם אני לא שלמה עם עצמי אני גם לא שלמה איתו. הוא יכול למשוך אותי ואני נמשכת למקומות ואנשים שאין שום סיבה הגיונית שאני אמשך אליהם. כמו מגנט. 

למי להקשיב ברגעי משבר? מה קורה כשכל אחד מהם אומר לי את ההיפך הגמור? הצילו!

החלטתי להתחיל יותר לחיות. זה עושה רק טוב (אני מקווה). לצאת, לדבר, לחיות. השאלה היא איך? הראש מזכיר שהחיים קצרים וצריך כבר להחליט. הלב מזמזם על כל אותם חלומות גנוזים שרק חיכו שיהיה לי זמן ממש כמו עכשיו, לקום ולעשות. והגוף כרגיל מושך אותי למקומות אסורים שרק יפגעו בי, לנעורים אבודים שכמעט ולא ישובו עוד. אני רוצה הכל. אני צריכה למצוא את האיזון (כרגיל). זה קשה יותר משנדמה. חיים..