כי החיים הם לא סרט מצויר

הוא לא רצה שאני אשחק. הוא ביקש ממש יפה ואמר שזה ממש יפגע בו אם זה המצב. שזה יפגע בנו.

אחרי כל הדברים היפים שאמרתי וחשבתי. על אהבה שלא תלויה בדבר, על אהבה שיש רק בין חברים אמיתיים. איך בדיוק משחק יכול לפגוע. זה רק משחק. ברור שתמיד יהיו כאלה שינצחו וכאלה שיפסידו, אבל כל עוד יודעים שזה רק משחק אז למה לקחת את זה קשה כל כך. בסופו של יום כל מה שצריך זה לבוא, ללחוץ ידיים ולהודות שהיה משחק טוב.

האם החיים זה משחק? האם אפשר להתייחס אליהם ככה? למה הכל תמיד כל כך כבד. רק בגלל שאי אפשר לעשות פאוז, לצאת ולחזור יותר מאוחר כשיש אנרגיות חיוביות יותר. רק בגלל שאם הורסים משהו, אי אפשר לחזור לשמירה האחרונה שעשיתי. אני חושבת שהגבול הוא דק מדי בשביל להכריע. כל הזמן משחקים. ככה זה החיים.  לומדים את זה מגיל 0, זה בערך הפעילות הכי בסיסית שקיימת. אז למה לעזאזל אנשים כל כך פוחדים מקצת משחק טוב פה ושם. ולמה הכל צריך להיות כל כך מחושב? זה רק גורם לי ליותר בלבול. פתאום אסור לי לשחק, פתאום אני צריכה להיות רצינית ולהתחייב ולהבטיח. מה הבעיה פשוט לזרום עם החיים..

נאמר לי שאני צריכה להנות יותר. לשמוח יותר. כי עכשיו זה הזמן. ראיתי היום תוכנית על ילדים והורים ואחד האבות אמר שבתור מבוגר בקושי יש לו זמן להשתטות אבל כשהוא עם הילדים שלו אז הוא מתמלא פתאום בחדוות שטות ונזכר כמה כיף זה להיות ילד - חסר כל מחשבה מרסנת. אז הנה, אולי אני צריכה לפצות על ילדות מרוסנת מדי, אולי הגיע זמני להשתטות קצת יותר. למה לא בעצם? קצת משחקים לא באמת פוגעים באף אחד, נכון?

אז למה אומרים שלשחק במישהו זה רע? אולי גם משחק כמו כל דבר בחיינו המודרניים צריך להיות בהסכמה מלאה של כל הצדדים. צריך לחתום על חוזה ולא לשכוח לעיין גם באותיות הקטנות. גם בי משחקים כל הזמן וזה לפעמים קצת מטלטל אבל אלו הפעמים שאני מרגישה בהן הכי חיה. תמיד יש את כל הסרטים על כל מיני נשים יפות ומצליחות שתמיד אומרים עליהן שהן מסובבות את כולם על האצבע הקטנה. גם אני רוצה לעשות את זה. גם אני רוצה להיות ככה. אלה החיים הטובים באמת. צעירה, יפה, וכזאת שכולם רק רוצים בקרבתה ובחסדה. אולי זה קצת יותר מדי פנטזיה אבל מה רע? אסור לי לדמיין.. אף אחד לא שונא את הנשים האלו. כולם רק מעריצים אותן עד אין קץ. הבעיה היא שהן בדרך כלל נורא בודדות. מסקנה, אין לי הרבה מה להפסיד גם עכשיו אני מוקפת בהרבה בדידות, קצת משפחה ומלאך שומר אחד.

אז הנה, אני איישם את מה שאמרו לי ואצא כדי לכבוש את העולם בדרך שלי. כי נמאס לי שאומרים לי מה לעשות. בסופו של דבר אני לבד בסירה הזאת שנקראת החיים שלי. נמאס לי שמבלבלים אותי, שדורשים ממני להחליט. לא רוצה להחליט, עדיין לא. כשאני ארצה אני אודיע לכם ואם יש לכם בעיה אז יש לכם בעיה.. לא רוצה להיות מבולבלת. רוצה לזרום. רוצה לקום כל בוקר עם חיוך ולהיות שלמה עם עצמי. עשיתי מספיק בחירות בחודש האחרון וסוף סוף אני רואה המשך נכון לחיים שלי. משהו שימלא אותי בתקווה בהרבה טוב.

שבוע טוב