כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 6/2006
שבועות
בדיוק סיימתי לראות בטלוויזיה פרק של לוסט (אבודים). זה היה פרק הזוי לחלוטין אפילו יחסית לסדרה שהיא באופן כללי מאוד הזויה... הדמות המרכזית בפרק הייתה צ'ארלי (בכל פרק בסדרה הזאת מתמקדים בסיפור חיים של דמות אחרת) שהיה מכור לסמים בעברו והוא התחיל לחלום כל מיני חלומות מוזרים והוא החליט שהם אומרים לו שהוא צריך להטביל את התינוק שנמצא איתם על האי. אבל כמובן אף אחד לא האמין לו וכולם חשבו שהוא לוקח סמים, אז בשלב מסוים הוא חטף את התינוק ואז כולם היו בטוחים שהוא מסומם ולוק התחיל להרביץ לו והוא נראה כל כך מסכן ואף אחד לא האמין לו והוא ישב שם על החוף מדמם ובאותו רגע הייתה לי את ההרגשה הזאת של איזה לא הוגן זה ולמה אם הוא לא עשה שום דבר רע אף אחד לא מאמין לו ואף אחד לא בא ואומר לו איזו מילה טובה ואומר לו שהוא מאמין לו כמו שאמור לקרות, הרי זאת פאקינג סידרת טלוויזיה לא אמור להיות סוף טוב והכל טוב?! אז מסתבר שלא תמיד ואולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את הסדרה הזאת כי היא כל כך שונה מהשאר ואם היא יכולה לגרום לי לכאלה רגשות אז כנראה שהיא באמת טובה.
ולעניין אחר - כמו שכתבתי ההורים שלי הבטיחו לאחותי הקטנה שנלך ביום שישי לבאולינג אז באמת הלכנו אבל בהרכב חסר כי אימא שלי החליטה לא לבוא ולהישאר בבית, אבל אני מניחה שזה די מגיע לה כי היא עכשיו הייתה איתנו די הרבה כל הזמן שאבא שלי היה בחו"ל חוץ מזה שהיא גם הבטיחה לנו שניסע מתישהו לשוט בקיאקים (זאת מילה מצחיקה) אחרי הבגרות שלי בביולוגיה והיא גם הבטיחה לי שבקרוב יצבעו את החדר שלי מחדש ואז כבר לא יהיו שם יותר הקשקושים שהדס עשתה על הקיר כשהיא הייתה ילדה קטנה ולא יהיו שם המדבקות של הפוקימונים שדפנה הדביקה שם כשהחדר היה שלהן וזה גם אומר שקיר אחד יהיה צבוע בסגול כמו שתמיד רציתי:)
אז הלכנו לבאולינג בקניון חיפה ויש שם את הקטע שאם קונים שני משחקים אז מקבלים שלישי חינם, אז שיחקנו ואני ניצחתי בראשון, דפנה ניצחה בשני ובמשחק השלישי אבא שלי לא שיחק כי נמאס לו אז שיחקנו את התורות שלו בתורנות והוא ניצח בתרומה משותפת של כולנו אבל אחריו הייתה הדס שהיא גם עשתה סטרייק כשהיו האורות הסגולים (happy hour) אז היא קיבלה משחק חינם והיא הייתה מאושרת כל היום. אחר כך הלכנו לאכול ארוחת צהריים אצל סבתא שלי כמו שאנחנו עושים כל יום שישי.
בערב הלכתי לבית של נועה אחרי כמה ימים של שעמום טוטאלי והיינו שם מור, יעל, איליה, טלי, אביגיל, אני ונועה כמובן שהוריה הם ההורים התורנים להשאיר את ביתם לחסדינו... אז בגלל בקשותיה של נועה הבאתי את הסרט שיקאגו וראינו אותו ולשם שינוי לא הייתי עייפה אז יכולתי ממש להסתכל על הסרט וגיליתי שהוא ממש טוב (אפילו שאהבתי אותו גם לפני זה) אז היום התחלתי להוריד שירים של שיקגו ואפילו עכשיו אני שומעת אותם (יחד עם שירי וולט דיסני כמובן). אחרי הסרט דיברנו קצת ואז כשהתחיל להיות משעמם הוחלט, בגלל שאנחנו ילדים עבריינים, לשחק מונופול. שיחקנו ואז כשמור התחיל לעשוק את כולנו הוכרז על סיום המשחק ועברנו לעשיית דבר פרוע באמת - משחק טלפון שבור שעבד כמובן מצוין כי היינו מחוקים לגמרי. אחרי עוד איזה שעה של עשיית כלום אנשים התחילו ללכת ונועה נרדמה אז שיחקתי עם מור שש-בש והוא כמובן ניצח ולבסוף אחרי מאמצים רבים של עצלנות טלי ואני החלטנו להזמין מונית (זה היה בערך בשלוש) אז עד שהמונית באה היה כבר שלוש וחצי ועד שהלכתי לישון היה כבר ארבע.
היום התעוררתי בערך באחת ואז ירדתי למחשב להוריד שירים של שיקגו. אח"כ הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה בהרכב מלא מאוד שכלל את כל המשפחה ואת נועם, חבר של ענת וכשחזרנו המשכתי להוריד שירים. בקיצור עבר עלי יום רגוע למדי אבל למרבה הצער מחר אין לי חופש כי יש לי פגישת פולין למרות שהן ממש נחמדות ונותנות לי הרבה חומר למחשבה וגם המדריך שלנו ממש נחמד.
אני צריכה לזכור לקנות מחר מתנה להדס, אני חושבת שאני אקנה לה שרשרת אבל אני כבר אראה מחר.
לילה טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
