כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 6/2006
בעיות נפשיות
האם יש לי בעיות נפשיות? כנראה שהתשובה היא כן אחרת מה הבעיה שלי לעזאזל להתחיל ללמוד נהיגה? אפילו רונה התחילה כבר ללמוד נהיגה ואני בטוחה שההורים שלה והאח הגדול שלה לא מנדנדים לה כל כך כמו שמנדנדים לי אז למה לעזאזל אני לא מתחילה ללמוד נהיגה? היום שמעתי שעדי רינקר (מהכיתה שלי) עברה טסט ואני אפילו לא התחלתי ללמוד אז עד שאני אגיע לרגע המיוחל של לעבור טסט ייקח כל כך הרבה זמן, זה פשוט לא הוגן.
היום הייתה פגישת פולין השנייה שלנו והמדריך הקבוע של הקבוצה לא בא אז היה לנו מדריך מחליף שהיה די עלוב אבל נגענו היום בכמה נקודות רגישות כמו אנטישמיות וגם נזרקו לאוויר כמה דילמות מאוד חשובות (איזה חבל שלדילמות אין פיתרון) שאני כל הזמן חושבת עליהן ככה שכנראה פגישות פולין עושות את שלהן. אני בדיוק קוראת את הספר 'עקדת תמר' של נעמי רגן שמספר על קהילת יהודים מסוגרת בארה"ב אחרי השואה ושהם בחרו דווקא לחזק את אמונתם מתוך מחשבה שהם לא היו מספיק אדוקים בעבר, וזאת בדיוק אחת מהדילמות שדיברנו עליהם - כל הקטע של מה לעשות עם האמונה בהא עם גרש כשיש פוגרומים ביהודים, האם צריך להמשיך לדבוק באמונה או לנסות לצאת לחיים אחרים.
אבל פגישות פולין הן די אכזריות כי כל אחת היא לפחות 4-5 שעות וכל ההפסקות הן של רבע שעה שצריך להספיק גם להגיע לחדר הכיתה בחזרה או לאולם אם רואים סרט או יש מפגש כללי והמרחקים בבית בירם הם די גדולים ככה שההפסקות די קצרות ויצא שלא הלכתי היום לשירותים מ-10 עד בערך 17:30 (שזה מעל שבע שעות למי שלא יודע לספור). אבל בסוף חזרתי הביתה והכול היה בסדר...
צריך לזכור- לקנות מתנה להדס (שכחתי לבקש כסף מאבא שלי היום בבוקר כי העדפתי לישון), למצוא מורה לנהיגה, לנדנד לאבא שלי ללכת למשרד הפנים לחדש את הדרכון (צריך דרכון לטופס הרשמה לפולין) אז עד זמן לא ידוע בעתיד, להתראות
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
