 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 9/2006
עניינים
זהו, חזרנו ללימודים. זה שלי בינתיים היה רק יום אחד של לימודים שכלל שעתיים כנס, שעתיים מחנך, שעה של צעקות על המרכזת כי הבצפר מטומטם ולא יודע לסדר מערכת ויצא שאני אמורה ללמוד גם ביולוגיה וגם כימיה באותן שעות, שעה אזרחות ושעה תנ"ך, לא אומר כלום...
באמצע שיעור אזרחות נזכרתי שהבטחתי לעצמי שאני אנסה לפחות על תחילת השנה קצת להתעניין יותר במה שקורה בבצפר ובשיעורים וככה יצא שהרמתי את הראש שלי (אני יושבת די מאחורה בכיתה יחד עם מור) ולעיני נגלה מחזה מדהים: כל הכיתה כמעט, חוץ משלושה ילדים שהשתתפו בשיעור, ישנו. אני מניחה שככה נראיתי אני שנה שעברה, עם כל העומס שהיה עלי. וככה השנה נראתה כל הכיתה שלי. אני כל כך שמחה שסוף סוף יכולתי לממש את ההחלטה הזאת בכזאת נחישות ואני בטוחה שיצא לי ממנה רק טוב. והרי ידוע שאם אני אישן קצת פחות בשיעור ואסתכל קצת יותר לכיוון המורה אני אוכל לכשף אותו/ה בעזרת המבט שלי שכישף רבים וטובים מלפנים...
אתמול היה יום שישי ומהיותו יום שישי הגדרתו נקבעת בתור יום ששמיניסטים לא לומדים בו! עצם העובדה שרוב חברי הם חנונים חכמים מקשה עלי רבות, כי זה אומר שהם כן לומדים ביום שישי את כל המקצועות האקסטרה שפשוט כבר לא היה להם מקום אחר במערכת (הדפוקה גם ככה) וזה אומר שכל המטרה של חופש ביום שישי, שאפשר לצאת בערב של חמישי גם, נהרסת.
אני בגלל היותי חננה עצלנית לא לומדת שום מקצוע עודף וזה אומר שלי כן יש חופש ביום שישי. ואיך אני בוחרת לנצל את יום שישי הראשון של שנת הלימודים? על ידי הליכה לקוסמטיקאית שאחותי קבעה לי תור אצלה. וככה אני מתייצבת אצל אותה בחורה שמה פולינה בשעה 10:30, נשכבת על מיטת הטיפולים וכעבור חצי שעה אני נעמדת שוב על רגלי, נפטרת מ-50 ₪ ומקבלת קבלה שכתוב עליה סידור גבות. הטיפול עצמו במפתיע, כמעט לא כאב (אולי אני מזוכיסטית) אבל מצד שני השינוי שחל בפנים שלי כמעט לא מורגש, אולי זה טוב ופשוט השינויים יקרו בהדרגה וככה אני מקווה שיקרה, כל פעם עוד צעד קטן יקרב אותי לחיים מושלמים (לא ברור איך בדיוק אבל לא זאת הנקודה).
כשהייתי אתמול בארוחת צהרי שישי אצל סבתא (כמו כל שבוע) מרקוס התקשרה והודיעה לי שהולכים לראות בערב את שודדי הקריביים, ופתאום ממש רציתי קצת לצאת מהבית, לראות סרט ולהתאוורר מכל המחשבות שמתרוצצות ואז חרגתי מגבולותיי הברורים שלא רואים סרט המשך אם לא ראיתי את הראשון (שממנו ראיתי רק חצי שעה) ואישרתי את בואי לסרט. יוצאים, סוף סוף, קצת להתאוורר, פשוט הרגשה טובה.
ואז כבר באמצע ההתכוננות ליציאה, בסביבות 9 בערב, מתקשר אלי מישהו שלוקח לי בדיוק שנייה וחצי לזהות מיהו ועוד חצי שנייה כדי להתרגז וכמעט להרוס לי את כל הערב. מדובר בסטוקר שלי, מישהו שפעם בחודש-חודשיים מתקשר אלי ולא עוזר כלום, הוא ימשיך. בשיחה הזאת דיברתי אליו בכזאת גסות שהוא באמת נשמע קצת נעלב ובאמת שלא היה אכפת לי, כמעט ניתקתי לו בפרצוף אבל מניסיון עבר זה פשוט לא עובד. עוד פעם אמרתי לו שהוא לא מעניין אותי ולא יתקשר אלי יותר ואמרתי לו שאני ממהרת וצריכה לצאת (מה שהיה נכון) ואחרי שלום קצר השיחה הסתיימה. אוף, כמה זה מעצבן אותי אנשים כאלה, זה לא שאני לא מסוגלת להתמודד איתם או משהו כזה, אלא הבעייתיות שלהם שהם פשוט לא קולטים. הסלקטיביות אצל אנשים והיכולת שלהם לפרש דברים איך שבא להם, משגעת אותי. איך הייתי יכולה להיות ברורה יותר? אני מודה שלפעמים זה יכול להיות לטובה שאני יכולה להגיד משהו וכל אחד מהאנשים יקלוט את זה שונה אבל זה במקרה שאני רוצה שככה יהיה ואז אני גם בוחרת את המילים שלי בהתאם, אבל לא שיהיו אנשים שפשוט לא יקלטו משהו שנאמר עשרות פעמים בעברית פשוטה מאוד, זה ממש מרגיז.
למרות הכל יצאתי לסרט במצב רוח טוב יחסית. קבענו להיפגש ב-9 וחצי כשהסרט מתחיל ב-10 ואני לשם שינוי הגעתי בזמן. הגענו 6 מהחאבורה: מרקוס, טלי, אביגיל, פירר, איליה ואני (חבורה קטנה ואיכותית לפי הגדרתנו). ומסביבנו עמדו מלא חבורות די גדולות של שביעיסטים ושישיסטים ועוד פעם צרם לי העניין של מספר החברים הקטן שלנו שבאיזשהו מקום זה נחמד כי זה אינטימי מאוד, אבל במקום כלשהו אחר אני חושבת, כמה אפשר? אני רוצה עוד חברים, להכיר עוד אנשים חדשים, להרחיב קצת אופקים. אבל מה לעשות, אני די ביישנית ואפילו לגשת לאנשים קטנים ממני שאני מכירה ולהגיד להם שלום אני לא מסוגלת, למה? אוף, החיים יותר מדי מסובכים, מי אמר שבתקופה שלנו כבר לא צריך להיות חזק בשביל לשרוד?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
