והנה החיים ממשיכים להם במסלולם הנכון ביותר מבחינתי ויחד עם כל הלימודים והשעות הארוכות בבצפר ויחד עם התפקיד החדש שאני מבצעת - להיות אימא, אני עדיין מצליחה ליהנות ועוד די הרבה (אמנם בעיקר בשעות שאחרי בצפר). 12 שבועות בדיוק עברו מאז... והנה אני מוצאת את עצמי במצב של חוסר אכפתיות טוטאלית לכל העניין הזה. יש כל כך הרבה עניינים אחרים הרבה יותר מעניינים שפשוט לא נשאר לי מקום לחשוב על משהו אחר. אני יודעת שזה לא בסדר ויש לי הרבה מחויבויות אחרות כלפי הרבה אנשים אחרים אבל בשלב זה לא ממש אכפת לי. עוד מעט מגיע יום כיפור ואז כולם יסלחו לי או לפחות ככה אני מקווה. אבל לפני זה יש עוד את ראש השנה שלכבודו הוטל עלי לתכנן טיול ולהדריך בו את החברים שלי עם הרבה הפעלות אינפנטיליות עד שנגיע לים ושם נישן או יותר נכון, נישאר ערים עד לבוקר. חוץ מזה החיים ממשיכים די כרגיל ואני מאוד נהנית להיות השולטת של הבית ולפקד על האחיות שלי ביד רמה (לא יותר מדי) למרות האחריות שכרוכה בזה. כמובן שעכשיו אני צריכה לכתוב כמה אני הרבה יותר מעריכה את אימא שלי על כל העבודה שהיא עושה כל הזמן בטיפול בנו ובבית אבל אני לא אעשה את זה כי פשוט את גילוי החשיבות של אימא שלי גיליתי לפני בערך שנה ומאז הקשר בינינו רק התחזק ככה שלהעריך את אימא שלי אני עושה כל הזמן אבל אולי בכל זאת לא יזיק גם הפעם - אני מעריכה את אימא שלי מאוד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית
