כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 10/2006
תובנות
כבר עבר כמעט שבוע מאז יום כיפור וכבר מאז אני מנסה למצוא זמן לכתוב.
ביום כיפור למרבה הפליאה צמתי! זה באמת לא צפוי כי בזמן האחרון באמת שלא הייתה סיבה נראית לעין שאני אצום בגללה. כי אם כבר יש חופש ועוד שמכוניות לא נוסעות בו אז למה לבזבז את זמני היקר על ישיבה בבית בחוסר אכילה? אז במקור סתם רציתי יום שקט בבית וכמו שנאמר, אם כבר- אז כבר, כלומר שאם אני כבר יושבת לי בבית בחוסר מעש ומתנתקת מהעולם (באיזשהו שלב היה תכנון של לא לדבר במשך כל יום כיפור אבל הוא לא עבד כי אני לא הייתי מסוגלת) אז למה לא גם לצום בתור אתגר בונוס. ~זה כמובן היה לפני הצום.~ במהלך יום כיפור כמו בתכנון המקורי, ישבתי וחשבתי (כי לחשוב זה כיף) וקראתי מלא. בשעות האחרונות כבר היה קצת מציק והיו קטעים שפשוט בהיתי בשעון וספרתי את הדקות. אבל בסך הכל לא היה קשה מדי והניתוק הזה שיצרתי לעצמי דווקא מאוד עזר.
מה שהסתבר בסוף הצום - כשסוף סוף כבר יכולתי לאכול והצבתי את רגלי במטבח - הוא שלא נשאר אוכל בבית כי המשפחה שלי החליטה שבגלל שזה יום כיפור אז צריך לאכול הרבה - מעצבן, הייתי צריכה לשבור את הצום שלי עם שאריות של אוכל מיום לפני.
כמובן שמלבד הדברים המעצבנים בלצום היו ליום הזה הרבה השפעות חיוביות עלי והגעתי ביום הזה להרבה תובנות. קלטתי שאני לא מרוצה מהחיים שלי כפי שהם במתכונת העכשווית שלהם, שיש בהם יותר מדי דברים שאני לא באמת נהנית לעשות והזנחתי יותר מדי את הדברים שאני כן נהנית לעשות וגם קשרים עם אנשים שהיה לי כיף איתם - התבגרתי. אני לא רוצה להתבגר כל כך מהר! הרי רק לפני 3 חודשים (בדיוק מהיום) חגגתי יומולדת 17 באילת ונהניתי הכי בעולם והחיוך לא ירד לי מהפנים אח"כ במשך שבוע. (ואז באה המלחמה אבל זה כבר סיפור אחר). ופתאום התחילה שנת הלימודים ולפניה הייתי בפולין וביחד כל מה שקרה גרם לי לאבד משהו שמאוד חבל לי עליו. אולי כלפי חוץ אי אפשר באמת לשים לב שהשתניתי אבל אני יודעת שזה מה שקרה וזה מה שחשוב.
כמובן שעם תובנות כאלה אי אפשר פשוט להמשיך עם החיים שלי כרגיל ולכן החלטתי שאני צריכה לשנות כמה דברים. החלטתי שאני צריכה להיות הרבה יותר אמיתית עם עצמי ועם האנשים שסביבי והתחלתי לדבר ולספר ולשתף יותר במה שעובר עלי. וכמובן שגם להיות קשובה יותר שהרי פעם הייתי הילדה שכולם יכולים לפנות אליה ואני תמיד הקשבתי וזה היה חסר לי שזה לא קורה יותר ואז הבנתי שאני פשוט צריכה לבוא מיוזמתי ולהקשיב - כמה פשוט זה עוד יכול להיות? בנוסף החלטתי לא לוותר על קשר שהיה לי עם כל מיני אנשים שניתקתי קשר איתם רק בגלל חוסר בחוויות משותפות אז מה יותר פשוט מליצור איתם חוויות משותפות מחדש, ואכן יצא לי לדבר השבוע עם כמה שכבר מזמן לא דיברתי איתם וזה היה כל כך כיף!
וגם להמשך יש תוכניות: עכשיו כשמתחיל לו חופש סוכות, אין סיבה שאני לא אעשה כמה שיותר כיף, ובתוכניות זה לראות כמה שיותר אנשים ולעשות כמה שיותר דברים חווייתיים שבראשם נסיעה לפסטיבל אייקון בתל-אביב. בקיצור, אני באמת מקווה שיהיה איזשהו שינוי והכי חשוב - לעשות חיים!
עניין של זמן:
קח אותו לאט את הזמן
העולם עוד יחכה בחוץ
קח עוד שאיפה מן הזמן
שתי דקות לפני ההתפכחות.
להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
לאושר הנוגע
בעומק הכאב.
אתה עוד תגלה את העולם
אם תרצה או לא תרצה
יש עוד זמן להשתנות
מן הקצה אל הקצה.
אם האהבה כאבה לך אתמול
אולי מחר היא לא תכאב
אם עוד הדמעות זולגות בלי קול
בסופן אולי חיוך רחב.
להתמכר ללב המתפרע
לדמיון המתפקע
לאושר הנוגע
בעומק הכאב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
