כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 10/2006
mission complete
זהו, המשימה הושלמה! אני לבד בבית - השולטת הרשמית של בית משפחת עציון - המעון הצנוע בקיבוץ.
וכמובן שהורי לא יכלו לבחור זמן פחות מתאים מזה לנסוע לעסוק בהשתלטות על העולם מאשר השבוע שבו יש לי מחר יום ארוך כמו השואה שקשור לצה"ל וביום חמישי יש לי מבחן בביולוגיה ובכלליות יש בצפר. ועוד ככה הם משאירים אותי לטפל באחיות שלי ועוד במצבי המעורער הנוכחי, משהו לא טוב יקרה בסוף, אני כבר אומרת ומזהירה מראש.
בכל זאת החיים ממשיכים וכל אחד חי אותם וממשיך הלאה בזרם - לאן? התשובה לא לגמרי ברורה לי ברגע זה אבל אני כבר נמצאת בכיוון הנכון (אני מקווה) ועכשיו אני רק צריכה להבין סופית לאן מועדות פני בשלב הזה של החיים ומי הולך לקחת חלק בהם ואז אני אהיה מסודרת. פשוט, לא? אז האמת שנראה לי שכן כי זה לא אמור להיות כל כך מסובך לדעת מה אני רוצה ואפילו לא לטווח הרחוק אלא לימים הקרובים כי זה באמת מה שחשוב עכשיו, שאני אוכל לעלות על מסלול כלשהו שממנו אני אוכל לצאת לדרך חדשה ואחרי זה השמים הם הגבול (או אולי קצת יותר למטה כי יש לי פחד גבהים)...
והכי חשוב זה לא לפחד כי מניסיון מר של התקופה האחרונה יותר מדי פחדים הובילו לתוצאות הרסניות שאני מאוד מקווה להתגבר עליהן בקרוב. אז מה שנותר לעשות זה לחכות ולראות...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
