כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 11/2006
חפירה על מסע אילת - היה נפלא
היה מסע ובהחלט ניתן להגיד עליו שהוא היה כיפי ברמות. אמנם היינו עייפים תמידית והשרירים נתפסו ושוחררו (בשיאצו) ונתפסו עוד פעם ולאט לאט כולם נטשו אותי ואת הכיתה לטובת י"ב 3 (חוץ מטלי , כמובן, שהצטרפה אלינו ונשארה איתי עד הסוף) אבל עדיין היה הכי כיף שבעולם וכנראה שלא יכולתי לדמיין את זה טוב יותר. בטיול הזה גם ניסיתי להוציא לפועל כמה שיותר את המטרה שהצבתי לי בשיחה שהייתה לי עם מיכל כמה זמן לפני הטיול והיא הייתה לעזור לכמה שיותר אנשים כי זה מה שגיליתי שהופך אותי למאושרת, ואני מקווה שהצלחתי לעזור (לפחות קצת).
נפרדנו מהורינו המרוגשים עד דמעות (טוב, לא צריך להגזים זה לא פולין זה בסה"כ אילת) ב-11 וחצי בלילה (אצלי זה קרה יותר קרוב ל-12 כי אימא הייתה צריכה לסיים לראות מתחת לאדמה) ועלינו לאוטובוסים (יש! הכיתה שלנו לבד!) לנסיעת לילה להרי אילת. הנסיעה עצמה לא הייתה מסעירה במיוחד ורוב הכיתה פשוט ניסתה לישון בשלל תנוחות. בנסיעה גם קיבלנו את החולצות הכיתתיות שהוצאנו לפני הטיול שכתוב עליהן "סקס סמים ו... י"ב 5" עם ציור של גיטרה וגם עצרנו פעמיים בדרך כדי שכולם לא יצליחו לישון באופן מוצלח במיוחד. בסוף הנסיעה (בערך ב-7 בבוקר) הגענו לתחילת המסלול של היום הראשון ופשוט התחלנו ללכת. בדרך היו הרבה דברים גיאולוגיים ועוד כל מיני אטרקציות מדבריות אחרות וגם כמובן עליות וירידות גדולות כמו העלייה להר שלמה והירידה מהר שלמה והירידה בנחל המפלים והעלייה לגיא אבוד והעלייה לתצפית שממנה ראינו את המחנה (איזה מגניב - מגיעים ישר למחנה ואפילו לא צריך לנסוע באוטובוס) והירידה לנחל שבו היה המחנה. סיימנו (!) את היום הראשון ואחרי עוד כמה הסברים על המחנה פנינו במרץ להקים את האוהלים. בסוף הסתבר שרק הכיתה שלנו ועוד שלוש כיתות הספיקו לסיים את כל המסלול ושאר הכיתות כן נסעו באוטובוסים מאמצע המסלול (איזה מגניבים אנחנו). רונה ואני בנינו את האוהל שלנו ואז עזרתי גם למיכל ולנועה לבנות את האוהל שלהם שהיה מרדן במיוחד וניסיתי גם ללא הצלחה יתרה לעזור לעדילי, טלי ואביטל עם האוהל המוזר שלהן אבל נכנעתי באמצע. אח"כ היה אוכל גדנ"ע ממוצע שכלל פסטה, שניצלים, סלט ותירס ואכלתי (בעיקר את הסלט) ליד עומר ואח"כ גם רונה הצטרפה ודיברנו (אני לא זוכרת אפילו על מה). בהמשך הערב היה אמור להיות לנו ערב "סרטים במדבר" והתברר שהסרט שהקרינו היה עידן הקרח 2 מדובב לעברית והקטע העצוב ביותר היה שהוא נבחר על ידי אנשים מהשכבה שלנו. בכל אופן - לא מעניין. אחרי האוכל שוטטתי לי ברחבי המחנה ודיברתי עם כל מיני אנשים והקשבתי לכל אחד והתלונות שלו ולכל אחד והבעיות שלו וניסיתי לעזור כמה שיכלתי (זה לא היה יותר מדי). הכי קשה היה לשמוע שמישהו בוכה ולא לדעת מה לעשות, להיות בחוסר אונים מוחלט זה לא כיף. בשלב מסוים התחיל לרדת גשם וזה היה הסימן הטוב ביותר בשבילינו ללכת לישון אז שמנו את הכיסוי של הגג של האוהל (זה שאף פעם לא שמים כי למי יש כוח) והלכנו לישון לא לפני שביקרתי פעם אחרונה בשירותים הכימיים שהיו שם (לא סימפטי במיוחד) ובדרך עוד הספקתי לעזור לעומר במקלחת לילה קצרה שהוא עשה - הספק יפה ליום אחד של טיול.
התעוררנו ב-6 בבוקר לצלילי שירים של להקה מוזרה ששרה כל מיני שירים עוד יותר מוזרים שנדבקו לכולם לאורך כל הטיול. יצאתי מהאוהל למקום הכי יפה בעולם, הראות הייתה מצוינת כי כל האבק נשטף עם הגשם שהיה ומשני צדדי הנחל נגלו ההרים בשלל צבעי המדבר וזה היה פשוט מדהים. שתינו קצת תה ויצאנו לדרך למסלול קצר ומעגלי שאליו אפילו מיריי יצאה. עלינו עלייה קטנה מאוד ומיד אחריה ישבנו לאכול בחוליות האוכל (אני הייתי עם מור וטלי) ושם עוד פעם פשוט נעמדתי במקום ומצאתי את עצמי מחייכת והכל בגלל הנוף שהיה שם, ממש כמו בנורווגיה רק הפעם עם הנוף השונה ביותר שאפשר רק לחשוב עליו ובארץ שלנו - כמה נפלא. המסלול עצמו היה די קצר ככה שהיה לנו הרבה זמן לכל מיני עצירות יחסית ארוכות בכל מיני מקומות ממש יפים אבל כבר התלהבתי מספיק מהנוף שהיה אז אני לא אסחף יותר. אז עלינו וירדנו והנה המחנה עוד פעם לידינו והשעה רק 2 ומעכשיו יש זמן חופשי לעשות מה שרק רוצים וכמובן הבצפר הציע מגוון סדנאות מגניבות להעביר בהן את הזמן. החלטתי לנסות את הסדנאות וכמובן שישר הלכתי לסדנת השיאצו כי מה יותר טוב ממסאז' אחרי יומיים של טיול, אז אני ורונה עשינו שיאצו אחת לשנייה וזה באמת היה כיף לא נורמאלי. אחר כך הלכתי עם טלי לסדנה נחמדה שהייתה עם קלפים שאמורים להגיד לנו כל מיני דברים על עצמנו ואין לי מושג אם זה אמר לי משהו בסופו של דבר אבל זה עדיין היה כיף לשבת במעגל ולחשוב. על סדנה שלישית ויתרתי וחזרתי לאזור של האוהלים ושם גיליתי שכל מיני אנשים הספיקו בינתיים לנוח ולעשות עוד מלא דברים אחרים וקצת הצטערתי באותו רגע שהלכתי לסדנאות אבל זה עבר לי מהר מאוד. באותו זמן כבר התחיל להחשיך ולהיות קצת קר אבל זה לא הפריע לנו (מיכל, טלי, נועה ואני) ללכת ולעלות על סוללת החול שהייתה שם וסתם קצת לדבר. באיזשהו שלב טלי ונועה הלכנו ומיכל ואני נשארנו לצפות בכוכבים שהיו ממש הרבה מהם (כי לא היה ירח) וכמובן להמשיך לדבר. ירדנו משם בסופו של דבר כששמענו את עומר גדנ"ע קורא לכיתה של מיכל לבוא לאכול (הייתה ארוחת בשרים על האש ממש טעימה באותו ערב). בסוף גם הכיתה שלי קיבלה אוכל ואני אפילו חזרתי לקבל תוספת (פעמיים - מי ידע שיש בי תיאבון כל כך בריא:) באותו ערב גם היה דיסקו ככה שהיה רעש די חזק אז במקום ללכת לישון חיפשתי לי שעשוע אחר ומצאתי אותו במשחק קלפים (סוער) עם עמוס ותומר ומיכל ו... וואו אני לא באמת זוכרת אבל בטוח היו עוד. מתישהו רונה באה וביקשה ממני שאני אבוא לישון איתה ובאמת אחרי עוד משחק באתי אבל לא הייתי כל כך עייפה וגם לא הצלחתי כל כך לישון אז אחרי שרונה נרדמה יצאתי שוב החוצה ולא באמת מצאתי אנשים כי רובם כבר הלכו לישון או רקדו ונהנו (או לפחות ככה עומר טוען) אז בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתמסרת בחישוק עם עמוס בזמן שדיברנו (אני אפילו לא זוכרת על מה כי כבר היה אחרי 11 אז אל תאשימו אותי) עד שכיבו את כל האורות והחלטנו גם ללכת לישון.
התעוררנו ב-6 בבוקר לצלילי שירים של להקה מוזרה ששרה כל מיני שירים עוד יותר מוזרים שנדבקו לכולם לאורך כל הטיול. שתינו קצת תה ויצאנו לדרך למסלול קצר (היי לא היינו כבר בסרט הזה?) אה, לפני זה גם קיפלנו את כל האוהלים ושנייה לפני שנסענו להתחלת המסלול של יום שלישי גם הספקנו לנקות קצת את המחנה ואז סוף סוף עלינו על האוטובוס ונסענו למסלול בנחל גשרון שגם הוא לא היה ארוך במיוחד וכלל באמצע סנפלינג. אז הלכנו במסלול ועשינו סנפלינג ושרנו שירים (בעיקר רונה) וכמעט זחלנו מתחת לסלעים מגניבים והגענו לאוטובוס שלקח אותנו לאילת (!) באילת נתנו לנו שעתיים להסתובב בטיילת בזמן חופשי וניצלתי אותו די טוב - קניתי לי פונצ'ו מגניב וגם טבעת מצב-רוח ב-5 שקלים (ככה שהיא לא באמת עובדת אז כולם מוזמנים לקנות לי אחת אחרת מוצלחת יותר) וגם צפינו בקסניה ושקד עושות את המתקן באנג'י (שרימון זכתה בזכותו בחסינות במשחק ההישרדות ששיחקנו כשהיינו אז באילת). חזרנו לאוטובוסים כשלפנינו עוד נסיעה די ארוכה (סביבות 5 דקות) עד למלון הולידיי אין אקספרס ששם ישנו. אחרי קצת בלגאן עם החדרים אני וטלי קיבלנו חדר, אכלנו והתקלחנו ואז מור ומיכל באו לבקר אותנו ומור אמר שהוא כנראה יצטרך ללכת כי יש לו זימון והוא הלך לדבר על זה עם חני ואז טלי הייתה עייפה אז מיכל ואני יצאנו להסתובב ודי השתעממנו ופגשנו את מור ועזרנו לו לסדר את כל העניינים שלו והמשכנו ללכת לכל מיני מקומות אקראיים ובסוף גם הגענו לחדר של מור ועמוס ואסף ונמרוד ומשם אני כבר המשכתי לבד ורק קצת לפני שהלכתי לישון עוד הספקתי לראות משחק שש-בש סוער של אנשים ששיחקו ליד הבריכה ואז כבר מצאתי את עצמי במיטה ועוד שנייה אחרי כבר היה בוקר...
אחרי שינה טובה במיטה במלון התעוררנו והלכנו לשים את התיקים הגדולים באוטובוס וגילינו שאנחנו הראשונות שבאות אליו והיינו צריכות לפתוח את התא מטען לגמרי בעצמנו. אח"כ הלכנו לאכול ארוחת בוקר ובגלל שבאנו כל כך מוקדם לא עמדנו בכלל בתור שבשלב מאוחר יותר מילא את כל הלובי. בסוף הארוחה גם הכנו לנו אוכל לארוחת צהריים ובגלל שמצאתי את עצמי מוכנה ממש מוקדם הספקתי גם לעזור לכל מיני אנשים אקראיים ומילאתי להם את המים. פתאום בשלב מסוים גיליתי שלא ראיתי את מיכל ונועה כל הבוקר ולקחתי את טלי ועלינו לבדוק מה קורה איתן וכמו שצפיתי הן לא התעוררו עד כמה דקות לפני שבאנו. עזרנו להן להתארגן מהר והבאנו להן אוכל לצהריים ובסוף הכל היה פחות או יותר בסדר אבל עדיין לא הבנתי איך זה יכל לקרות שאף אחד לא שם לב למשך כל כך הרבה זמן לאורך כל הבוקר שהן לא שם, איך הן לא חסרו לאף אחד, מה קרה עם כל אותם חברים כביכול שיש להן, הרגשתי ממש מאוכזבת מעצמי וזה היה די מבאס. באותו יום מור נסע הביתה וגם שירי וספיר עברו כיתה. טיילנו במסלול חביב שלא זכור לי ממנו יותר מדי מלבד הצבע האדום החזק ששלט בכל האזור ככה שזה לא באמת היה כל כך מפתיע שבסופו של המסלול הגענו (איך לא) לקניון האדום שהיה ממש יפה (כמו כל המסלול בעצם). בסוף המסלול עלינו על האוטובוס והתחלנו נסיעה באמת ארוכה של בערך שעה וחצי עד שהגענו למצפה רמון ששם עצרו ועשינו תצפית על המכתש (עוד פעם - וואו) ומשם עוד חצי שעה עד לחאן שיירות שזה האוהלים הבדואים ששם ישנו. הגענו לאוהל והתמקמנו ועשינו אפילו חפלת ממתקים קטנה עד שבאיזשהו שלב הוגנבה אלינו השמועה שיש מרק ואני הלכתי לבדוק את טיבו, אבל שם מצאתי את עומר ודיברנו לנו על... דברים. בערב הייתה ארוחה בסגנון בדואי שכללה הרבה בשר ואורז והיה ממש טעים. אחרי זה הייתה הופעה שכללה בהתחלה בדואי שמלמל כל מיני שטויות על בדואים ואז מופע של "קוסם" שהקטע הכי מעניין היה כל פעם להצליח לגלות איך הוא עושה את כל הקסמים שלו וכמובן לראות איך הוא נכשל בקסם הכי מסובך שלו ותוקע לעצמו סכין חדה ביד. בסוף ההופעה יצאנו מהאוהל וגילינו שקצת קר אז טלי ומיכל ואני עשינו סיבובים באזור המאהל ודיברנו על כל מיני שטויות ובסוף גם הלכנו לישון (אחרי עוד הסתכלות קצרה בכוכבים ואפילו ראינו כוכב נופל). מתישהו באמצע הלילה (אני ישנתי לאורך רוב הזמן) נכנסו בנים (ברמות שיכרות שונות) לאוהל שלנו והציקו לכל מיני בנות - לי רק זכור במעומעם מכשיר מצפצף שניסיתי לכבות ולחצתי עליו בכל מיני מקומות עד שהוא נלקח מידי במפתיע ואז חזרתי לישון אבל היו בנות כמו טלי וויקי שלא הצליחו לישון חצי לילה :(
התעוררתי בבוקר בשעה שש כשההשקמה במפתיע הייתה אמורה להיות ב-6 וחצי. אז החלטתי לנצל את העובדה הזאת וללכת לשירותים בשקט מבלי שכל הבנות האחרות נמצאות שם. אחרי ההליכה הזאת כבר הייתי מספיק ערנית והחלטתי כבר לקפל את כל הדברים שלי ולצאת מהאוהל ואז עמדתי לי בחוץ וחיכיתי עם יעל אבל שיהיו מים חמים ונוכל להכין לנו תה אבל בסוף הסתפקנו לנו בשוקו (גם תה היה אבל רק אחרי שתי כוסות של שוקו). אז ניגשנו לאכול ארוחת בוקר באווירה מאוד נחמדה ומדברית שכללה ישיבה מחוץ לאוהלים ואכילה על המגשים הבדואים הגדולים בזמן שהשמש עלתה והיה אפשר לחזות בזריחה במלוא הדרה. ארזנו הכל בפעם האחרונה והעמסנו את הציוד על האוטובוס, ובאותו יום גם רונה נטשה. ומשם נסענו לנו לנחל צין שמשם התחלנו את המסלול של היום האחרון בעלייה של איזה מעלה שנצמא ממול לשדה בוקר ובעוד הליכה די נחמדה שכללה חציה של כל מיני נחלים עד שהגענו לעין בוקק ושם עשינו שיחת סיכום ושם סוף סוף חשבתי קצת על כל מה שעברתי במסע הזה ומה שאמרתי היה שבעצם למרות שלא היה תמיד קל (אפילו לי) לא היה יכול להיות יותר טוב ובכל מסלול הצלחנו ליהנות גם ממשהו יפה, גם ממשהו מעניין וגם ממשהו אתגרי (גם יפה וגם אופה). והנה כבר סיימנו את המסלול ועלינו לנו על כלי רכב מוזר שהיה מן שילוב מוזר בין משאית לאוטובוס והוא הסיע אותנו (את כל הכיתה) בדרך ג'יפים עד לאוטובוסים שחיכו לנו לנסיעה חזרה הביתה. והנה הבית פתאום נראה כבר ממש קרוב (הו, המקלחת...) ופתאום יש הרגשה של עצבות שהכל נגמר ולא יהיה עוד אבל לפחות תמיד יש את הזיכרונות או לפחות ככה אני מקווה כי לי היה ממש כיף ולי תמיד יישארו מלא זיכרונות טובים מהטיול ואני מקווה שגם לעוד הרבה אחרים.
אז רק לפני שאני מסיימת כי באמת כתבתי ממש הרבה אני רציתי להגיד תודה לכל מי שבזכותו הטיול הזה היה כל כך מוצלח בשבילי:
לטל - שלא נטשה לכל אורך הטיול ותמיד הייתה שם והקשיבה בלי שום ביקורת וגם שיתפה ופשוט הייתה חברה.
למור - שתמיד יודע מה להגיד ותמיד מתעניין וכל כך מבין.
לרונה - שהלכה ושרה ועודדה וגרמה לי לחשוב וכמובן חיממה אותי באוהל בלילות הקרים (די ויקי, לא כל דבר שאני אומרת חייב להיות סוטה).
לעומר - שהקשיב וגרם לי לחייך ובעיקר תמיד היה שם ואני מקווה שלא התעלקתי עליו יותר מדי אבל פשוט איתו היה לי באמת כיף.
למיכל - שבזכותה היה לי העונג לגרום לאחרים גם כן עונג (לא מהסוג הזה, ויקי).
למיריי - שנתנה לי את הכוח להמשיך
טוב, זה נראה לי כבר מספיק עמוק החפירה הזאת וממילא אני כבר צריכה להתכונן לצאת אז ערב טוב לכולם - חלומות נעימים!
עדי:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
