כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 11/2006
חיוך - קו עקום שמישר הכל:)
הרגע התעוררתי משנת צהריים ואפילו חלמתי חלום. הקטע הכי מרגיז בחלום היה להתעורר ממנו ולגלות שזה לא אמיתי. שכל מה שכל כך קיוויתי אליו והתגשם לי בצורה כל כך יפה בחלום הוא רק פנטזיה שלי ורק אני חוויתי והרגשתי אותו - עד שסוף סוף היה לי האומץ (בחלום כמובן) להיות מספיק פתוחה עם הרגשות שלי וזה אפילו הצליח לי אז הכל כאילו היה לשווא כי הסיכוי שאני עוד פעם אאזור מספיק אומץ הוא אפסי וזה די חבל.
המשפט בכותרת לקוח משלט שהיה תלוי באחד החדרים במכינה הקדם צבאית נחשון שביקרתי בה אתמול והוא העלה לי (איך לא) חיוך גדול על הפנים. בכלל, כל הביקור אתמול במכינה היה מוצלח מאוד ולימד אותי מלא על מה זה בכלל מכינות וקירב אותי קצת יותר לקבלת החלטה בקשר לשנה הבאה. קיבלתי אתמול הרבה תשובות, גם אישיות וגם כלליות, גם על העבר וגם על העתיד. ובסופו של יום ארוך מאוד (נו, הייתה שביתה והייתי צריכה לנסוע באוטובוסים והיו מלא פקקים) יצאתי מרוצה מאוד ואני שמחה מאוד שאני מתחילה לפתח כיוון יותר ברור להמשך החיים שלי. אולי בזמן הקרוב החיים שלי גם ככה יעברו כמה שינויים (אני מקווה) אבל תמיד אפשר לחשוב קדימה.
זהו. היום יש שני מועדים שנחגגים, הראשון הוא יומולדת לאיליה שכולם חוגגים ומזל טוב לו. והשני זה שהבלוג הזה פתוח כבר חצי שנה - איך שהזמן רץ, ואני חוגגת אותו כי הוא מסמל לי חצי שנה של תהפוכות ושינויים וחצי שנה של תיעוד קבוע של החיים שלי ומה שעובר עליהם. אני שמחה שפתחתי את הבלוג הזה כי הוא גם אחראי על חלק מהשינוי שהתרחש בי וזה אומר רק דברים טובים. היום יש גם יום הורים ואני מקווה שלא כוסחתי יותר מדי בציונים (תמיד אפשר לקוות) או שלפחות אימא שלי לא תכעס יותר מדי...
שלכם,
עדי:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
