כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 12/2006
סתם יום נחמד
היום סיימתי את האתגר שעשיתי לעצמי - לא איחרתי לבצפר במשך שבעה ימים שלמים!
הגעתי לבצפר בדיוק בזמן וזה כבר באמת הפך אצלי להרגל, אני פשוט יוצאת יותר מוקדם מהבית ואין לי יותר מדי בעיות. דווקא די נחמד שאין לחץ של האם אני אספיק להגיע ישר על הבוקר ואז אני יכולה לפתוח את היום בצורה הרבה יותר רגועה. אמנם בימים ראשון עד שלישי יש לי שעתיים מתמטיקה על הבוקר אבל די למדתי לאהוב את הרוטינה הזאת של להתעורר עם קצת הפעלה של המוח (מה שלא קורה לי בשום מקצוע אחר). זה נותן תחושה טובה ישר על הבוקר וזה גם נמשך אחר כך לכל היום, במיוחד כשאני מצליחה לפתור איזה תרגיל ממש מסובך או מקבלת פידבקים חיוביים ממי שיושב לידי. משום מה השיעור הזה דווקא מעלה את מצב רוחי פלאים ואפילו היום כשקיבלנו את המבחנים בחזרה (יום אחרי שעשינו אותם - למורה שלנו אין חיים) וקיבלתי רק 71 זה לא הצליח להרוס לי את היום.
אחרי שעתיים של חשיבה מאומצת הגיעה שעת שיעמום די מציקה של תנ"ך שניצלתי אותה הפעם די טוב בהכנת שיעורי הבית במתמטיקה. וכשזאת נגמרה (סוף סוף) ויצאנו להפסקה, אני הייתי עסוקה בלהקשיב לאסף עם תאוריות הפירמידה שלו (לא הזאת מהבגרות) שהופסקו אחרי 20 דקות כי נגמרה ההפסקה.
משם פניתי לשיעור אנגלית שהיה היום שיעור ספרות (באנגלית כמובן) וניתחנו (כלומר המורה ניתחה) איזה שיר ממש ארוך. לניתוח עצמו לא ממש הקשבתי אבל למסר הכללי של השיר מאוד התחברתי. השיר דיבר על גבולות ועל היחס של אנשים לגבולות שהוצבו להם ועל כך שהם מתנגדים להם בכל תוקף אבל עדיין לא יכולים בלעדיהם. כלומר, כל אחד בעצם צריך גבולות והרבה פעמים הם מציקים ולא נוחים בעליל אבל הם שם כדי שנוכל להישאר יציבים בתוך המסגרת שבה אנחנו חיים כי בלי גבולות אנחנו פשוט נתפרק ולא נדע איפה למצוא את עצמינו ופשוט נהיה אבודים (סדרה גאונית). אז לכן אפילו שלא תמיד מתאימים לנו כל הגבולות שהוצבו, עדיף איתם מאשר בלעדיהם - אהבתי.
אחרי אנגלית שיעור ספרות משעמם שאין לי ממנו רשמים מיוחדים. ואחר כך ההפסקה הגדולה שבה הספקתי לגלות איך לנטרל את השעון המעורר בשעון יד שלי, לשמוע שאף אחד מהחברים שלי לא באמת יודע מה קורה איתו ועם הזימונים שלו לצבא, ולראות איך קבוצה גדולה של אנשים מהשיכבה שלי הולכת מכות עם קבוצה גדולה של ילדים משכבת י', מה שכמובן היה מצחיק מאוד אבל גרר עונש שכבתי של דחיית ההכנות לפעילויות סופשנה בחודש:( מצד שני, העונש של השישיסטים היה שהם לא יכולים לשבת יותר על השולחנות פיקניק בבצפר שעליהם הייתה המריבה מהתחלה ככה שבכל זאת יצא משהו טוב.
שיעור שישי היה שעת מחנך ועשינו פעילות על הנושא של נהיגה. מיריי חילקה אותנו ל-6 (במקור 7) קבוצות וכל קבוצה הייתה צריכה לצייר/ לכתוב/ לעשות משהו על הפלקט שהיא קיבלה בנושא של "הנהג האולטימטיבי". אני הצטרפתי לעומר ויותם (דוד) ואח"כ גם גל הצטרף וכל השיעור הרצנו צחוקים על כל מיני מקרים שנתקלנו בהם בכביש וסתם על כל מיני אנשים ותוך כדי גם עומר כתב כל מיני דברים משעשים על הפלקט. בסוף השיעור הצגנו את מה שכל קבוצה עשתה אבל לנו לא היה זמן כי היה צילצול - לא נורא, לא הפסד כזה גדול, עדיין היה כיף.
שיעור שביעי שהיה אמור להיות הסטוריה, התבטל. כי שלמה נסע עם הכיתה שהוא מחנך לטיול. אז מה שעשיתי היה להשתעמם בסיפריה בזמן שעומר גם עשה את השיעורים במתמטיקה וכל מיני דברים לעבודה שלו במוסיקה ככה שאני סתם הצקתי לו ותקעתי בתווים שהוא ניתח מבטים מזועזעים. בסוף השיעור הלכתי עם עומר לקחת תה מחדר מורים כי הוא לא הרגיש טוב ובדרכינו נתקלנו במורה זועמת (מי נתן לכם רשות להיכנס לכאן?) אבל עברנו גם אותה בשלום. בהחלט דרך נחמדה להעביר חלון...
והנה כבר הגיע השיעור השמיני והאחרון להיום שהיה אזרחות ודווקא היום לא היה מעניין במיוחד אבל שרדתי גם את זה. נגמר היום! הגעתי הביתה וסתם התבטלתי, ראיתי קצת טלויזיה ואפילו התקדמתי קצת בקריאה של הספר שלי (הוא בעצם של גילי) באנגלית שאני אמורה לקרוא עד אחרי חנוכה. בקיצור, יום נחמד.
בכלל, הימים האחרונים שעוברים עלי די נחמדים. כבר שבוע בערך יש לי הרגשה חזקה של פרפרים בבטן ואני מוצאת את עצמי מחייכת מלא וזה אומר שבטוח הולך לקרות לי משהו גדול או משהו טוב בימים הקרובים או לפחות ככה אני מקווה. אולי באמת הכל הולך להסתדר לי קצת בחיים - מי ידוע?
אז עד לעתיד הלא ידוע,
שלכם,
עדי:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
