כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 12/2006
ביקורת
שלום לכולם!
היום (או בעצם אתמול) בדרך לסבתא שלי לארוחת שישי אחותי הגדולה, ענת, אמרה לי שאני בזמן האחרון יותר מדי ביקורתית כלפי כולם ואני אומרת הרבה הערות שיכולות להיות פוגעות על התנהגות של אנשים וגם אם יש דברים שלפעמים מעצבנים אותי, אני לא אמורה כל הזמן להעיר כי זה פוגע. כמובן שמייד עברתי למצב התגוננות ואמרתי לה שאני לא עושה את זה בשביל לעצבן אלא פשוט כי אני מאמינה שככה אני יכולה לגרום לאנשים להיות יותר מודעים לעצמם ולמה שהם עושים.
אחרי שחזרתי הביתה המשכתי לחשוב על העניין הזה ואם מה שאני עושה הוא באמת בסדר ואני עדיין חושבת עליו. הרי אם אנשים מתעצבנים כשמעירים להם זה אומר שזה מפריע להם ואם זה מפריע להם זה אומר שהם מודעים לזה שהם עשו משהו לא בסדר או מציק בצורה כלשהי. אבל מצד שני אולי להעיר לאנשים זאת לא הדרך כי ככה הם נכנסים למצב של מגננה (כמו שגם אני עשיתי) ולא מוכנים להקשיב ואפילו עושים דווקא הפוך. ובכלל, האם כל ההערות שאמורות כביכול להציב מראה מול המעשים הן בהכרח מועילות בצורה כלשהי, אולי בעצם יש כל מיני דברים באנשים שאף פעם לא ישתנו כי הרי אף אחד לא מושלם (כן, אפילו לא אני) ואולי אני זאת שצריכה לשנות גישה ופחות להעביר ביקורת ויותר לקבל אנשים כפי שהם, במיוחד אם הם חברים ואני באמת אוהבת אותם.
היום ראיתי פרק בסדרה טופ מודל והוא עסק בפגמים שיש לכל אחת מהדוגמניות. אחת מהבנות שם כל הזמן העירה לאחרות לגבי איך שהן נראות ועל ההרגלים שלהן והיא כל הזמן אמרה שהיא פשוט מנסה להיות חברה ולעזור להן לשפר את עצמן. במהלך כל הפרק, שאר הבנות כעסו על אותה אחת ואמרו לה שתפסיק להתערב לאחרות בחיים והיא די התבאסה מזה. גם אני לא אהבתי את מה שהיא עשתה ופתאום קלטתי שזה יכול להיות ממש מעצבן.
כשחשבתי על למה בעצם כל כך בוער לי לפעמים להעיר כל מיני דברים, הבנתי שזה כנראה בגלל מן רצון שלי שהכול יהיה יותר טוב וכולם יתנהגו בצורה הכי טובה שיכולה להיות וימצו מעצמם כמה שיותר. הבנתי שאני מעירה בעיקר כשאני חושבת שזה יכול לשנות, שבעזרת ההערה שלי יש סיכוי שלהבא יופקו לקחים ודברים יקרו או יאמרו בצורה אחרת.
אני יודעת שהעניין של הביקורת מבחוץ הוא דבר מעצבן ביותר ולכן אני מנסה לעשות את זה לעצמי לפני שהיא תבוא מבחוץ וגם ממליצה לכולם לעשות אותו דבר. אני אשתדל להפחית את מידת הביקורת שאני מעבירה לאנשים ואני כבר מתנצלת מראש על כל פגיעה שהיא.
לילה טוב לכולם...
עדי:)
נ.ב
אתמול כשאחותי הגדולה סידרה את החדר שלה, היא מצאה כרטיסים עם שמות של כל בני המשפחה שאומרים משהו על השם שכתוב עליהם. היא נתנה לי את הכרטיס שלי וזה מה שהיה כתוב בו: עדי – מצפה לרגשות אציליים יושר וכבוד מהסובבים אותה, אינה מקבלת אנשים המשטים בה או המכזבים לה, אלה שיכבשו את ליבה יהיו שלה לנצח. אז אני מציעה בחום לכל אותם אנשים שמכירים איזו עדי אחת או שתיים (זה לא כל כך קשה – השם נפוץ למדי) לנסות לכבוש את ליבן כי זה באמת לא עד כדי כך קשה, אפילו את שלי כבר הצליחו לכבוש...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
