כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 12/2006
כלום לא עצוב
אז מה אם מחר יש מבחן באזרחות ואז מה אם יש לי מלא מעבדות להגשה ואז מה אם חזרנו עכשיו לחודשיים של לימודים עד החופש הבא ואז מה שיש בצפר ואז מה שיש מחויבויות ואז מה אם תכננתי לקבל הצטיינות השנה (מה שכבר כנראה לא יקרה). לי אין כוח לזה יותר. כל היום אני רק יושבת וחושבת מחשבות - לא כאלה דיכאוניות אלא דווקא מחשבות חיוביות, מחשבות על העתיד ועל מה שהולך לקרות בזמן היותר רחוק ופשוט כבר נמאס לי מהשנה הזאת, אני רוצה כבר להתקדם הלאה ולעבור לחיים האמיתיים. אם רק היה אפשר לעצור את הכול ולהמשיך לחיות לנצח בגיל הזה, הגיל המושלם הזה, הייתי עושה את זה ונשארת ילדה לנצח - שניות לפני שצריך להתבגר. אבל בגלל שזה לא ככה וכבר צריך להמשיך, אני מתעצבנת נורא וזה קשה. כל הזמן מצפים ממני לחשוב על העתיד, לתכננן קדימה ולעשות רק את מה שנכון לחיים ולי נמאס מזה, אני רוצה לחיות לפי הרגע ולעשות את מה שאני רוצה כל עוד זה אפשרי וכל עוד אני עדיין ילדה. רק הבעיה שזה לא אפשרי - לא במציאות שלנו. ולכן כבר נמאס לי לחשוב על מה אני אעשה עכשיו בשביל העתיד ואני פשוט חושבת על העתיד. זה הרבה פחות עצוב - הרבה יותר שמח.
זה נראה לי הזמן להתלהב כאן באופן רשמי על זה שהורי היקרים נקטו בצעד לא צפוי והתקינו לי (סוף סוף) אינטרנט בחדר, וזה לקח להם רק... שנתיים מאז שיש לי את המחשב בחדר. לא נורא, העיקר שעכשיו יש לי ושזה בהחלט משפר לי את איכות החיים, אז אני לא אתלונן...
עכשיו אנחנו מתקרבים לסוף השנה האזרחית ושנת 2007 כבר בפתח וזאת אולי עוד סיבה שבגללה אני די שמחה כי יש לי בעיקר זיכרונות טובים בקשר לתקופה הזאת - מן תקופה של ביתיות שכל שנה תוקפת אותי ואת המשפחה שלי מחדש בגלל חנוכה ואז גם בגלל סוף השנה שההורים שלי לוקחים כמה ימי חופש כי נשאר להם מהמכסה השנתית בעבודה וכולם במן מצב של מנוחה ונינוחות ויש אווירה טובה בבית וזה ללא ספק לא יכול להיות דבר רע.
בקיצור, עוברים עלי בזמן האחרון ימים נחמדים ואני סוף סוף מצליחה לראות איך אני משתלבת בעולם הזה ומתחילה לקבל דברים יותר בקלות (עכשיו חסרה רק אהבה) אז יאי לי...
כלום לא עצוב - אביתר בנאי (מוקדש למור שעזר לי לראות כמה דברים בפרספקטיבה הנכונה)
מישהו נכנס לחנות דווקא נחמד מאוד
רגע כואב בחזה ופתאום נופל ומת
בגיל ארבעים ושש עם בית ואשה
ורגע אחד בחזה ואשה אחת
תישן לבד.
מישהי נוסעת בטרמפ דווקא יפה מאוד
לא מזמן קיבלה הצעה היא חושבת שהיא תסכים
אוי כמה שהיא בכתה כשהנהג את החולצה
קרע לה
תינוק בקומה מעל בוכה חזק מאוד
אבא את אמא דקר וירה לעצמו בראש
ודם מקומה מעל נוזל לי על החלון
על מה אני חושב הלילה
כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב
הרבה בניינים יפים והרבה אמנות ותרבות
הרבה הורים מתים והרבה קירות נסדקים
ולי זה נראה פתרון ללכת איתך לישון
הלילה
כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הכל שקט, הכל שקט
איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים
אז לילה טוב לכולם וחלומות פז...
עדי:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
