12/2006
כותרת עם משמעות עמוקה
היי כולם! מה שלומכם? האם קורה משהו חדש ומסעיר בחייכם? אם כן אז אתם מוזמנים לשתף כי אני די במחסור ברגע זה של חיים מסעירים ומרגשים. הימים די עוברים להם וחוץ מכמה נחמות פעוטות שמחזיקות אותי, אין שום ריגוש מיוחד בחיים שלי.
אבל למזלי עדיין נשארו כמה דברים שבלעדיהם פשוט לא הייתי שורדת. הראשון והכי חשוב מכולם הוא כל החברים שלי שאני רואה אותם יום-יום בבצפר, לדבר איתם, להחליף חוויות ושאר שטויות זה ללא ספק ההיי לייט של היום שלי.
עוד דבר שדי הפתיע אותי כשגיליתי אותו הוא המקצוע שאני הכי אוהבת השנה בבצפר והוא (במפתיע כמובן) מתמטיקה. אל תשאלו אותי למה ואיך כי זה פשוט ככה, אני מכורה. זה הכי כיף שבעולם להתנתק מכל שאר המחשבות ולהתרכז בפיתרון הבעיה שניצבת מולי, זה נראה לי הדבר היחיד שכרגע מצליח ממש לנתק אותי מכל הבעיות האחרות וכמובן שהסיפוק שבפיתרון תרגיל קשה במיוחד הוא אדיר. ככה כל יום (חוץ מיום רביעי וגם חמישי לא ממש נחשב כי שם זה בסוף היום) כשאני חושבת על ללכת לבצפר בבוקר, אני נזכרת שלפחות השעתיים הראשונות אני הולכת ליהנות, והחשק שלי לבוא לבצפר עולה פלאים. בקיצור, הכול בשיעורי מתמטיקה מהחברה ועד לאתגר ממש נחמד ואף ציון גרוע לא ישנה את דעתי.
ויש גם דבר שכמובן התמכרתי אליו ולכן גם בלעדיו אני לא יכולה. לדבר הזה קוראים אי-מייל ולא סתם אי-מייל אלא האי-מייל שאני מקבלת כל בוקר ובו כתובה האסטרולוגיה שלי לאותו היום. ואני יודעת שזה די שטויות אבל בכל זאת אני התמכרתי ובכל בוקר דבר ראשון אני קוראת את האסטרולוגיה ומנסה לתכנן את היום שלי לפיה. כולם יכולים עכשיו לצחוק עלי אבל לי לא אכפת כי מה שכתוב שם ממילא די מעורפל וזה סתם נחמד לנחש כל פעם למי או למה הדברים האלה מתייחסים וזה נותן לי כוח לעשות פעולות מסוימות שאולי סתם ככה לא הייתי מעזה ורק כי כאילו ישנה מן תמיכה כלשהי מאחורי, אני מספיק אמיצה כדי לעשות אותן.
עוד התמכרות כמעט באותה רמה היא ההתמכרות שפיתחתי לערוץ AXN ובמיוחד לתוכניות לואיס וקלארק וסמולוויל ששתיהן עוקבות אחרי הדמות סופרמן. אני מוצאת את עצמי מתחברת עם כל אחת ואחת מהדמויות בסדרות האלו ובמיוחד באחרונה. אם אני מצליחה לצפות בשתיהן ברצף (כלומר חוזרת הביתה לפני 3 וחצי) יש לי שעה וחצי שבהן אני בורחת מהמציאות ונכנסת למציאות אחרת שבה הכול אפשרי. הסיפורים והדמויות שם כל כך אמיתיים ונוגעים לי שאני פשוט התאהבתי, והרי מה יותר חשוב מאהבה?
עוד משהו שמחזק אותי ושהתחלתי אותו מהתקופה של המלחמה (ואולי בעצם בפתיחת הבלוג הזה) הוא כתיבה. גיליתי שכשאני כותבת, אני מצליחה לפרוק הרבה דברים שככה היו פשוט נשארים בבטן עד שהיו פתאום מתפרצים על מישהו (בדרך כלל הזה הלא נכון). בהתחלה פתחתי את הבלוג הזה ובזמן המלחמה התחלתי גם לכתוב שירים והיום סיימתי לכתוב את הסיפור הראשון שלי שאולי יצא קצת קיצ'י אבל אני אוהבת אותו. אני יודעת שאני לא כותבת בצורה גבוהה ואני לא משתמשת בכל האמצעים האומנותיים האלה שלפעמים גורמים לשיר לצאת מושלם, אבל אני כותבת לעצמי אז זה לא באמת משנה והעיקר שאני נהנית מזה כי זה מה שחשוב באמת.
עוד דבר שכנראה בלעדיו אני לא אהיה שלמה זה חיבוק. דבר כזה פשוט וכזה מסובך כאחד. לרוב אני מקבלת את מנת החיבוקים היומית שלי מהאחיות הקטנות שלי שאותן אני אוהבת הכי בעולם, הן פשוט ניגשות אלי ומחבקות אותי בצורה הכי טבעית שקיימת, כאילו הן מרגישות שאני צריכה את זה, כאילו יש משהו בתמימות הזאת של הילדות שיכולה לגלות הרבה יותר מאשר המבוגרים שכולם בסופו של דבר חושבים די אותו דבר. לפעמים בא מישהו אחר ונותן לי חיבוק וזה שווה כמו עשרה חיבוקים של אחיותיי הקטנות (מצטערת, אבל זה עניין של ביקוש והיצע) והדבר הזה עושה לי את כל היום ולפעמים אפילו את כל השבוע. אולי אם היה לי יותר אומץ, הייתי דורשת יותר חיבוקים מכל מי שאני יודעת שהיה מסכים אבל בגלל שזה לא כך, אני בינתיים מסתפקת במה שיש ומוקירה כל חיבוק עמוק בליבי.
לבסוף, יש עוד כמה דברים כמו לעצור כל יום וקצת לחשוב וכמו לשמוע שירים של וולט דיסני (עדיף בפול ווליום) אבל עליהם הרחבתי כבר פעם והם כבר יותר מדברים שאי אפשר בלעדיהם, הם כמו לאכול ולישון, הם חלק מאורחות החיים הבסיסיים שלי.
היום בשעה קצת יותר מאוחרת בבוקר אני נוסעת לתל אביב למבדקי הקצונה של מסלול שחקים במודיעין אז כמו כל פעם כזאת, אני לא באמת מצליחה להירדם. לפי כל מיני סימנים שהמצאתי הרגע, היום אמור להיות רב משמעות. היום הוא יום חמישי וחמש כפול תשע זה ארבעים וחמש שזה מספר הימים שעברו מאז היום שקלטתי משהו מאוד חשוב בקשר לעצמי, תשע בריבוע זה שמונים ואחת שזה מספר הימים שעברו מאז שראיתי מישהו שמאוד חשוב לי ועכשיו השעה כמעט אחת וזה אומר שכתבתי כרגע מלא שטויות.
לסיום, בגלל שנגמרת עוד מעט השנה ואיתה חודש דצמבר, רציתי להביא שיר שאני מאוד אוהבת שעוסק בזיכרונות שלא בהכרח קשור יותר מדי חוץ מלמילה דצמבר:
Anastasia - Once Upon A December
Dancing bears,
Painted wings,
Things I almost remember,
And a song someone sings,
Once upon a December
Someone holds me safe and warm,
Horses prance through a silver storm,
Figures dancing gracefully across my memory...
Far away, long ago,
Glowing dim as an ember
Things my heart used to know
Once upon a December
Someone holds me safe and warm,
Horses prance through a silver storm,
Figures dancing gracefully across my memory
Far away, long ago
Glowing dim as an ember,
Things my heart used to know,
Things it yearns to remember
And a song someone sings,
Once upon a December
לילה טוב, עדי:)
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית