כי החיים הם לא סרט מצויר

היי, מה קורה?

לא עדכנתי משנה שעברה ופתאום התחילה לה שנה חדשה שיש לי די הרבה ציפיות ממנה.

נראה לי שמחסור בעדכונים נובע ממחסור בחוויות מעניינות ואולי בעצם לא. הרי כן עברתי כל מיני דברים די חוויתיים בזמן האחרון כמו הזימון השני לשחקים וביקור של סוף שבוע שלם במכינת הנגב וסוף/התחלת השנה. ואולי דווקא בגלל שיש כל כך הרבה אני לא באמת יודעת איך לכתוב וגם הכל נמצא אצלי במן בלגן נוראי ומלא מחשבות שמתרוצצות ואני פשוט קורסת באיזשהו אופן מהמחשבות האלו. פתאום אני כבר לא ילדה קטנה, פתאום זה לא משחק - זה החיים ויש כל כך הרבה בחירות לעשות והזמן כל כך קצר, אחרי פברואר אני בטוח אדע לאן החיים שלי ממשיכים (ואולי גם אעשה איזה טסט אחד אם אני אהיה מספיק טובה) והחודש הזה כבר מתקרב ואני מוצאת שאין לי בעצם מושג והחיים של האי-ודאות הזאת די מציקים.

אני פשוט צריכה להיות יותר החלטית. אבל איך עושים את זה? קל להגיד וקשה לעשות, אבל אני בטוח כבר אמצא את הדרך (וכדאי לפני סוף פברואר).

ואם כבר התחילה שנה חדשה אז זה זמן מצוין להבטיח לעצמי הבטחות (כמו תמיד) שכוללות בעיקר תוספת השקעה מצידי בדברים שאני יודעת שהם חשובים. אני בטוחה שהשנה הזאת תהיה טובה ומסעירה (כנראה אפילו יותר מזאת שנגמרה) כי אני מסיימת בצפר וכי אני הופכת למבוגרת רשמית וכי כנראה יהיה לי מתישהו רשיון נהיגה וכי אני אפגוש מלא אנשים חדשים וכי אני אצטרך להתמודד עם סביבות חדשות ולא מוכרות. אז בהחלט כדאי שאני אעשה אולי איזה מאמץ קטן כדי לקדם את עצמי לאן שאני רוצה כדי שאני אוכל באמת להנות מהחיים ולהיות מאושרת.

טוב, מחר וכמעט היום יש מבחן בספרות (לחץלחץ) אז נקווה שילך לי טוב למרות שאני יודעת מראש שהציון שלי יהיה בין 80 ל-85 כי אין הרבה הפתעות עם ברכה (למשל היא תמיד תישאר מגעילה) אז לילה טוב ובהצלחה...

עדי:)