כי החיים הם לא סרט מצויר

הייתה שביתה אז לא למדתי כימיה וזה יוצא שבוע שלם בלי כימיה, שבוע שלם!

התחלנו בשיעור ביולוגיה היום נושא חדש - אבולוציה. סוף סוף, אחרי יותר משנתיים אנחנו לומדים חומר מעניין באמת שנותן יותר מסתם עוד ידע אלא הוא באמת מספק מחשבה ואפילו במבוא שקיבלנו היום על הנושא, עלו מלא שאלות על כל העניין של הוכחת האבולוציה (שדרך אגב אף פעם לא הוכחה) והתאוריות השונות וזה ממש מעניין כי זה משהו שבאמת יכול להסביר על מאיפה באתי והכל ברמה הממש גדולה.

אתמול נסעתי ברכבת לתל-אביב כי היה לי שם ראיון של מכינה. היה לי לוח זמנים מאוד מסודר כי הייתי צריכה לתכנן ככה שאני אגיע בזמן מאוד מדויק. ידעתי שאני צריכה לעלות על אחת משתי רכבות וכשהגעתי לתחנת הרכבת בדיוק הודיעו שאחת מהן (במקרה הישירה) מאחרת ב-10 דקות ושהמהירה (זאת שעוצרת גם בבנימינה) תעבור לפניה. כמעט עליתי כבר על המהירה אבל כשהיא באה כמעט ולא האמנתי למראה עיני, היא נראתה כאילו היא מלפני 10 שנים בערך, הדלתות שלה בכלל לא היו אוטומטיות והיו צריכים לפתוח אותם בידים והיא חרקה בצורה ממש מפחידה. מה שעוד שיכנע אותי היה ששמעתי מישהו מדבר עם הסדרן שאמר לו שהישירה בכל זאת תגיע לתל אביב לפני המהירה ולמרות שההגיון הבריא אומר שמה שיוצא קודם גם מגיע קודם, מסתבר שזה לא ככה כשמדובר ברכבות בארץ שלנו, מסתבר שיש כל מיני מקומות בדרך שבהם רכבות יוכולת לעקוף אחת את השניה (ואז עוד מתפלאים שיש הרבה תאונות רכבת). בכל מקרה הגעתי בערך 40 דקות מוקדם מהזמן שהייתי צריכה להיות אז התחלתי ללכת בחוסר ידע מוחלט כי שכחתי את ההוראות בבית לכיוון מה שהיה נדמה לי כמו הרחוב שבו אמורה להיות התחנה. חציתי כמה כבישים ועברתי לי ליד הבורסה של התכשיטים ברמת גן ופתאום מצאתי את עצמי ברחוב שאליו הייתי אמורה להגיע (בערך) ככה שמסתבר שאני לא עד כדי כך גרועה בניווט עירוני כמו שחשבתי. אחרי הסתכלות זריזה בשעון, החלטתי שיש לי עוד מספיק זמן ויצאתי לי לטיול קטן ברחבי רמת גן (או לפחות לאורך הרחוב) וזה היה ממש כיף. משהו שמזמן לא יכולתי לעשות וזה היה פשוט להתנתק מהחיים ולא לחשוב על שום דבר חוץ מהביוב הפתוח והחתול והאנשים והמכוניות וכל דבר אחר שסביבי שהוא לא אני, זה היה פשוט כיף. אחרי 20 דקות הליכה התחלתי לחפש איפה בדיוק הבניין שהייתי צריכה להגיע אליו ובשיחה מהירה לאבא שלי שחיפש את הכתובת באינטרנט מצאתי את הרחוב והגעתי לבניין. מלאתי איזה שאלון פרטים אישיים (שם, כתובת, ארץ לידה, שנת עליה, מידע על ההורים ועל האחים, פרופיל ותאריך גיוס ועוד) וכשהגיע תורי נכנסתי לעבור את הראיון ששם שאלו אותי כל מיני שאלות די מעצבנות כמו על התחביבים שלי וכמה אני חברותי ולמה בחרתי דווקא בהם ומה אני חושבת שאני יכולה הכי לתרום למכינה ועוד ועוד ובסוף יצאתי, לא לפני שלקחתי כמה פתיבר איתי לדרך ואז יצאתי ופתאום היה קר. ברגע זה כבר החלטתי שעדיף לקחת אוטובוס וגיליתי שדן לוקחים רק 5.10 על כרטיס ולא 5.50 כמו באגד ותוך 6 תחנות (נדמה לי) הגעתי חזרה לבורסה ומשם לתחנת הרכבת ומשם במקרה על רכבת ישירה נוספת והביתה ואז גם גיליתי שהיום יש שביתה וצרחתי באוטו של אבא שלי ממש חזק (בכל זאת, שבוע שלם בלי כימיה).

היום משום מה הרגשתי כאילו זה יום שנאה בין לאומי שכזה, כל היום שמעתי מסביבי כמה כולם שונאים אחד את השני וכל פעם מחדש אנשים פקפקו ביכולת שלי לבחור חברים בכוחות עצמי. אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי בכל היום הזה הוא שלא להיכנע כל כך מהר ואם אני נהנית להיות עם מישהו (ואפילו אם כל השאר חושבים שהוא מציק או מגעיל או מניאק) אז אני צריכה להמשיך להיות איתו ואף אחד לא יוכל לשנות את זה ואם למישהו זה לא נראה אז שילך לחפש את החברים שלו. טוב, זה אולי הקטע הבעייתי כי אני לא באמת רוצה לאבד את כל החברים שלי רק בגלל חברים אחרים ובהחלט הייתי מעדיפה שלאף אחד זה לא היה מפריע אבל אני יודעת שזה כן אז באיזשהו מקום אני כן אצטרך לעשות ויתורים אבל זה יהיה קשה. אבל בכל מקרה נמאס לי מהשנאה הזאת ואני יודעת שכל אחד ששונא מישהו אז יש חמישה ששונאים אותו ואני גם יודעת שגם אני שונאת מישהו אבל אני לא אוהבת את זה ובכל מקרה אני לא רוצה שזה יהיה ככה ומה שבטוח הוא שרק אני יכולה להחליט את מי אני שונאת ואת מי לא אז באמת שהייתי מעדיפה שאנשים יחסכו ממני את כל שאר השנאות שלהם ויתנו לי לעשות רק מה שבא לי לפי המצפון שלי.

ולסיום, שיר:

כוורת - שיר נבואי קוסמי עליז

כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר

תבין הכל, תדע, לא תאמר מילה אחת

כמו עמוד עשן תעלם בתוך החדר

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

כמו שביל החלב שחוצה את השמיים

אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים

שזוהרים כדי לסנוור את העיניים

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

הו, לך ישר,

לך לבד,

אל תפחד.

אל תכעס,

לך תמים,

לך אחד

כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב

הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק

והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

כמו בריז´יט ברדו שתפסה כבר את העסק

השאירה מאחור את הטוב ואת הרע

ועל העניינים היא צופה מן המרפסת

משהו בך יאמר לך

הפסק.

בלי להתכוון תן לעצמך ללכת

כל החישובים ייגמרו מאליהם

כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת

משהו בך יאמר לך

המשך

ועוד בונוס קטן:

כוורת - שיר מחאה

שלום אזרחים

לא מזמן חזרתי מביקור בכורדיסטן

ובדרום סאוות' אפריקה.

שוחחתי עם האיכרים קלות

ועם איכרות כבדות

ולמדתי דבר אחד:

אנשים הם גם בני אדם.

כבר שנתיים לא ישן, ובמוחי המתרוקן

מחשבות מתרוצצות והנה המסקנות עולות

אני אומר שכחול זה לא שחור

אני אומר שלבכות זה לא לצחוק

אני אומר שאהבה אין בעולם