כי החיים הם לא סרט מצויר

אין לי מושג מה קרה וכנראה אני גם לעולם לא אבין את זה כי אני כנראה תמימה מדי וכנראה תמיד אני אשאר ככה ולא חשוב מה ונראה לי שזה דווקא טוב. אני תמיד אסתכל על החצי כוס המלאה ותמיד אראה את הטוב באנשים עד שיוכח אחרת ותמיד אנסה יותר מדי ותמיד אקח הכול ללב. כל הזמן אנשים סביבי מסבירים לי כמה אני צריכה פשוט לחיות את החיים שלי ולא להתעסק יותר מדי במה שמסביב ולתהות האם היה אי פעם יכול להיות יותר טוב, תמיד אומרים לי לקחת הכול בקלות ולהכיר בעובדות ולא לנסות כדי שאחר כך אני לא אכווה וזה קשה לי מדי, אני לא מסוגלת פשוט להניח להכל, פשוט לא מסוגלת. בימים האחרונים, כל פעם מחדש הוכיתי בתדהמה לגלות כמה אנשים הם עם אכזר ופשוט לא הצלחתי להבין, למה? הרי זה די מובן שאנשים לא רוצים שיתנהגו אליהם מגעיל ובכל זאת הם מתנהגים ככה אל אחרים. אולי זאת מן התגוננות שכזאת, להראות שיש לך כוח, שאתה בשליטה, שגם אתה יכול, אבל זה אולי הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות בכל העולם. ואני די בטוחה שרוב ההתנהגויות האלו הן לא בכוונה לפגוע ואפילו בדיוק להיפך. אבל העובדה נשארת בעינה והיא שמישהו נפגע בסופו של דבר מכל העסק הזה וזה אומר שאנשים פשוט צריכים להיות יותר קשובים לאחרים וקצת פחות לעצמם וזה הדבר הקשה ביותר בעולם - להבין אנשים אחרים. ובשביל הסיפור הספציפי יותר, אין לי מושג מה נותן לאנשים בזה שהם יורדים על אנשים אחרים. אז בהתחלה זה עוד מצחיק וגם אותו מושא ללעג משתתף בבדיחות וצוחק והכול כדי שלא לעשות את הדבר הגרוע ביותר והוא להיעלב כי זה פשוט יגרום לכל השאר את הסיפוק של ההצלחה, ההצלחה בלגרום לעוד מישהו להרגיש חרא - ממש נפלא. אבל הנה עברו להם כמה ימים/שבועות/חודשים וזה כבר מתחיל להימאס. די, כבר הבנו את הקטע, הבן אדם לא מושלם, אז מה? דיברתי עם אימא שלי על הנושא הזה לפני יומיים והיא סיפרה לי שגם כשהייתי בבצפר יסודי היה בכיתה שלי סיפור דומה וגם אז הבעתי בפניה את הזעזוע שהיה לי מהעניין. אמנם לא זכרתי שככה הרגשתי אבל עכשיו זה נראה לי מאוד הגיוני, כנראה שיש דברים שלעולם לא ישתנו אצלי. עוד קטע של אנשים זה להתנהג בחוסר כבוד לאמירות של אחרים וגם אני הרגשתי את זה על בשרי. בסך הכול מישהו אמר משהו שקצת לא מתאים לדרך החשיבה שלך וישר אתה מתחיל להתקיף אותו, לזלזל בו ובמה שהוא חושב. בכל התקופה האחרונה היו לי הרבה מאוד שיחות עם ההורים שלי על כל העניין של שנת שירות וכל אחד מהם דיבר איתי בצורה שונה לגמרי גם ששניהם לא מסכימים לגמרי עם הדעות שלי. עם אימא שלי ניהלתי יותר מעשרים שיחות ממש מעמיקות על דרך החשיבה של כל אחת מאיתנו, היא הקשיבה לי ואני הקשבתי לה ולמרות שאני חושבת אחרת ממנה אני יודעת שהיא עושה מה שטוב לה ואני גם יודעת שגם היא חושבת אותו דבר עלי. היא באמת נתנה לי הזדמנות להסביר והרגשתי שהיא באמת מנסה להבין. עם אבא שלי זה היה סיפור שונה לגמרי, כשכבר הגעתי איתו לשיחות שבהן הוא לא צחק עלי או קבע שאני בזבוז זמן מוחלט ואני לא יודעת כלום על העולם אז הוא לא באמת הקשיב לי, הוא פשוט קבע עובדות ורק שמע את עצמו וזה היה ממש מתסכל. נראה לי שרק אחרי שהוא ראה שאני ממש רצינית בעניין אז הוא ויתר אבל הוא אף פעם לא ניסה באמת לדעת למה. ככה מתנהגים עוד הרבה אנשים שאני מכירה וזה בהחלט לא נותן הרגשה טובה לבוא ולהביע את הדעה שלי וזה במיוחד קורה בחברה שהכי קרובה אלי (משפחה, חברים ממש טובים). אולי זה הכי מפריע, שמהם לא הייתי מצפה ואז זה פוגע בי ממש חזק שמישהו שחשבתי שהוא חבר שלי ורוצה שיהיה לי רק טוב פשוט בא אלי וכל פעם מחדש מבטל אותי ומרחיק אותי ממנו ואין לי מושג אפילו למה. כמובן שישר אני מאשימה את עצמי אבל כמה אפשר? זה כבר נמשך יותר מדי זמן ואין לי מושג למה. מצד שני יש את אותם חברים שדווקא פוקחים לי קצת את העיניים ומנסים להראות לי את העולם כפי שהוא כנראה באמת. אין לי מושג אם זה בהכרח כזה טוב כי בסוף זה פשוט יגרום לי לוותר על הכול מראש ואני לא רוצה שזה יקרה. אני רוצה להיות זאת שמחליטה על החיים שלי ולא אף אחד אחר, סוף סוף אני מבינה את המשמעות העצומה שיש לגיל 18 (פחות מחצי שנה) שבו אני אהפוך להיות עצמאית ואפילו ההורים לא יוכלו לקבוע מה יקרה איתי. כנראה שיש בפני עוד דרך ארוכה ומלאה בכאבים אבל בסוף אולי אני אצליח למצוא כמה תשובות למה שהיום נראה לי לא מובן לחלוטין ועד אז אני אמשיך להיות תמימה.

שביר – אריק אינשטיין

שביר, מתפורר בקלות 

מעמיס על עצמו את כל העולם,

נושב כמו עלה למשב כל רוח קלה,

בקיצור, שביר מתפורר בקלות.

שביר, מתפורר בקלות

מחפש את עצמו, מחפש כל הזמן,

לוקח כבד, חושב זה סוף העולם,

בקיצור, שביר מתפורר בקלות.