כי החיים הם לא סרט מצויר

זאת אולי ההרגשה הכי נהדרת שקיימת, להרגיש שאני יכולה לעשות הכל. טוב, לא באמת הרגשתי ככה אבל זה התקרב וזה היה ממש נפלא.

זה התחיל מההפסקה הראשונה שבה יצאתי החוצה לקור והכל היה בהיר וברור כל כך ופשוט התחלתי ללכת כמו מתוך איזה חלום עד שהגעתי לאולם שהיה בצד השני של בצפר. אח"כ איחרתי לשיעור ספורט ואז כבר ויתרתי עליו והלכתי עם יעל, נועם ואורי לאולם פרת ושם היה איזה ילד מכיתה י"א שניגן שם בפסנתר אז אנחנו פשוט באנו לשם ועשינו כל מיני שטויות ומתישהו התחלנו להסתובב ולרקוד והסתובבנו בתורות עד שקיבלנו סחרחורת (אח"כ במטרה לנסות ללכת בקו ישר לאורך הבלטות בריצפה), כשהגיע תורי והתחלתי להסתובב זאת הייתה הרגשה ממש מדהימה, הכל מסביבי כאילו נעצר או נע בזמן שונה ממני והכל היה מטושטש והרגע הזה הרגיש כמעט כמו נצח, פשוט להסתובב כשהדבר היחיד שאני רואה ברור זה את השיער שלי שמתנפנף ואת קצות הידיים שלי שפרוסות לצדדים. מזמן לא נהניתי כל כך. בהמשך היום, בעקבות שיחה, קיבלתי עצות והכל פתאום נראה לי הרבה יותר ברור וקל. אולי (בעצם די בטוח) זה לפעמים עוזר לדבר עם עוד אנשים, לשתף אותם ולשאול מה הם חושבים כי ככה תמיד אפשר לקבל עוד נקודה שלא תמיד רואים אבל זה קשה, זה ממש קשה להיפתח כי זה בעצם להיחשף, כל המחשבות שלי וכל מה שהסתרתי במשך מספיק זמן, פתאום נחשפים כשאני נפתחת ואני מאוד פוחדת מזה אבל בנתיים מעטות הפעמים בהן זה באמת הזיק לי ככה שאולי כדאי לי להתחיל להיפתח קצת יותר ואולי אני אתחיל לעשות את זה כשאני אבטח יותר באנשים ובנתיים אני עדיין קצת פוחדת אבל אולי בהמשך זה יהיה יותר קל.

היום נגמר חודש ינואר (וואו, עבר מהר) ואם אני אסכם אותו בקצרה, אני רק אומר שאני אוהבת את שנת 2007 והלוואי והיא תמשיך ככה כי בנתיים אין לי יותר מדי תלונות.

מחר גם יש יום הורים ומקבלים גליון הערכות אבל בגלל שאימא שלי בחו"ל ואבא שלי הולך עם הדס ליום פתוח בריאלי, אני פשוט אבוא מחר ואקח את הגיליון מהמזכירה וזהו ואז אולי אני אבוא עם אבא שלי והדס ואז גם יקנו לי עדשות חדשות.

עוד דברים שאני צריכה לעשות בחודש הבא זה ללכת לראיון במכינת רבין ולאורחות במכינת הנגב ולהחליט סופית לאיזו מכינה ללכת וגם אולי ללכת לסוף שבוע של מכינת נחשון (זהו, רק שלוש). חוץ מזה יש סמינר מבצפר ואני עוד צריכה להכין אליו סדנא עם ספיר ובטח יהיו מלא מעבדות:( והלחץ של המבחנים וכל מיני בחנים שיתקעו לנו ובטוח לא יהיה משעמם ויחד עם זה אני עדיין בנסיון להיגמל מכסיסת ציפורניים (כבר כמעט שבועיים) ככה שגם לא יהיה קל. ואולי אני אצליח גם להגשים סוף סוף כמה חלומות, מי יודע...

מחר יש מבחן בכימיה אבל משום מה אני מרגישה שאני יודעת את החומר די טוב למרות שהיום בבצפר חשבתי שאני לא יודעת כלום (זה מה שקורה כשהספר מלמד יותר טוב מהמורה). אני מקווה שאני אצליח כי זה אחד המקצועות היחידים שעוד יש לי בהם סיכוי כלשהו לציון טוב וחבל להרוס לי גם אותו. פתרתי כמה תרגילים עם רונה שהחליטה שהיא לא מרגישה מספיק טוב והיא לא תבוא מחר למבחן ככה שאני מקווה לטוב (לפחות בשבילי).

אז לילה טוב...

עדי:)

הכבש השישה עשר

כשאני לא מצליח להרדם
ומחשבות יוצאות ונכנסות,
אני יושב על המיטה שלי
וסופר כבשים (ולפעמים גם כבשות).

העדר עובר מעל לראשי
ונעלם לי מאחורי הגב
וכל כבש שעובר דומה בדיוק
לכבש שעבר פה לפניו.

כבש ראשון וכבש שני,
כבש שלישי ורביעי,
כדורים של צמר, כולם דומים,
עוברים כבש שמיני וכבש תשיעי.

אך כשמגיע הכבש השישה עשר,
אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בחדר,
ואני מבין שהכבש הזה יישאר
ואין לו עניין להמשיך עם העדר.
אני לוחש לו: "נו כבש, תזוז!
תן פעם לספור את כולם!"
אבל הוא לא זז.
והכבש השישה עשר הוא בדרך כלל
הכבש שאיתו אני נרדם.

טוב,
ליל מנוחה וחלום
כבר מאוחר
ומחר נקום ונראה
איך שמגיע היום
בסוף כל לילה

טוב,
חושך נפל על הרחוב
רק הירח משאיר
את אורו הצהוב
צרצר מצרצר צירצורו שר -
לילה טוב...