כי החיים הם לא סרט מצויר

אני יוצאת מחר עם השכבה לסמינר וזה נותן לי סוף סוף איזושהי הזדמנות לנשום. הזדמנות שלא הייתה לי כבר הרבה זמן ובגלל זה גם לא יצא לי לעדכן את הבלוג.

רק בשביל להשלים קצת חסכים אני אבכה על הסיום האומלל ביותר שהיה לשמיניה שנגמרה סופית בפרק מאוד עצוב שאני אשקר אם אני אגיד שלא בכיתי כי ממש בכיתי הרבה והיו לי הרבה מחשבות אח"כ על כל מה שקרה שם אבל זה לא באמת כזה מעניין. חוץ מזה היה יום הורים ואני בהחלט יכולה להגיד שאני מאוד מאוכזבת מעצמי אבל זה לא כאילו לא ידעתי שזה יבוא או משהו כזה אבל זה עדיין היה לא נעים כזה בא לי מול הפנים. אולי בכל זאת יעריכו אותי קצת בבצפר על כל הפעילות שאני עושה שהיא לא לימודית וייתנו לי איזושהי תעודה לתלות על הקיר (או כסף לסטימצקי) והעיקר שנעבור גם את זה בשלום.

היום היה מבחן בהסטוריה והלך לי במפתיע די טוב (בהסטוריה טוב זה 80) במיוחד בהתחשב בעובדה שלא התכוננתי אז :)

היום הלכתי לספיר להכין את הפעילות שאנחנו מעבירות בסמינר והיה ממש גשום וזה לא היה כיף ועוד פעם נזכרתי כמה מזל יש לי שאני גרה כל כך קרוב לבצפר. הפעילות קצת חפרנית אבל לא נורא כי היה ממש כיף להכין אותה וגם קיבלתי עוגיות ממש טעימות והסעה חזרה הביתה. מחר אמנם צריך להיות בבצפר בעשרה לשבע אבל אני בטוחה שאני אשרוד (אני לפחות מאוד מקווה). כמובן שטל (מורתי היקרה לכימיה) לא מתעניינת כל כך בסמינר (כנראה שהיא גם לא ציונית כי דמוקרטית היא בטוח לא) ככה שהיא אמרה לנו שאנחנו צריכים להגיש למחר מעבדה וזה אומר לשים לה בתא מוקדם בבוקרלפני שנוסעים לירושלים אבל אני בטוחה שיהיה מספיק זמן כי המורים מתכוונים לבדוק לכולם את התיקים לוודא שאין לאף אחד אלכוהול (אני פשוט לא אגיד כלום) אז אולי מתישהו גם נגיע לאכסניה (לא בקצב מהיר כל כך כנראה) ולפחות הנסיעה מספיק ארוכה כדי שאני אוכל להשלים קצת שעות שינה (חורף זה דבר נורא מעייף).

אז עכשיו אני אלך לי להתחיל קצת לחרופ כי צריכים להתעורר מחר יותר מוקדם ואני צריכה לוודא לפני זה שארזתי הכל אז ביי בנתיים ולילה דוב, עדי:)