כי החיים הם לא סרט מצויר

יצאתי ביום שלישי לסמינר ובאמת נראה לי שמשהו בי השתנה במהלכו. הרבה מחשבות כל הזמן התרוצצו וכל הזמן הציפו וזה היה קצת מבלבל וקצת אפילו יותר מדי אבל עכשיו אני בבית ומתחילה לעכל את הכל וחולמת כל מיני חלומות מטרידים.

את היום הראשון של הסמינר התחלנו בנסיעה לירושלים ואז הגענו לאכסניה שלנו שהייתה בעצם בית הארחה (שזה יותר טוב) ואורי יחד עם אליסה העבירו פעילות לכל הכיתה שהייתה פעילות פתיחה לכל הנושא של ציונות ודמוקרטיה. אח"כ הלכנו להר הרצל שהיה 5 דקות הליכה מהאכסניה ושם הייתה לנו פעילות ממש טובה של סיורים בין הקברים יחד עם כל מיני חידות והיינו בקבוצה ממש נחמדה והיה ממש כיף. בסוף הביקור נכנסנו למוזיאון הרצל שזה היה ביקור של שעה ואחריו כולם יצאו עם ברק של גאווה בעיניים על הארץ שלנו. אחרי הפסקה קצרה באכסניה, הייתה פעילות שספיר ואני העברנו והיה די כיף להעביר חוץ מהעובדה שחלק מהזמן הכיתה שלנו התנהגה ממש כמו ילדים קטנים. ואז סוף סוף נתנו לנו מפתחות לחדרים והתברר שבגלל שרונה רוצה להיות איתי וככה גם היו עוד שני זוגות של בנות, אז כולנו באותו חדר למרות שהם היו חדרים של 5 כי אף אחת לא רצתה לוותר על הזוג שלה. הייתה ארוחת ערב ואחריה היה פאנל של כל מיני אנשים על חוקיותם של חוקים במדינה שלנו אבל הייתי ממש עייפה ולא כל כך יצא לי לקלוט משהו. חזרנו לאכסניה והתקלחתי ואז כל הבנות בחדר שלנו יצאו ומצאתי אותן בחדר של הבנים משחקים עיירה בוערת (משחק כיפי) אז הצטרפתי והיה נחמד (למרות שנפסלתי ראשונה) ואז הבנות התחילו כל מיני משחקים של הבנות נגד הבנים ואני בגלל שכבר התבגרתי, נשארתי בחדר עם עומר ודיברנו עד שהיינו עייפים ואז חזרתי לבנות ובסוף הלכנו לישון בסביבות 1 בלילה.

ביום רביעי היו סדנאות בחירה והסדנא הראשונה שלי הייתה על דמוקרטיה וכלכלה וחוץ מהעובדה שהיה בה שוקולד, היא לא הייתה הכי מעניינת (לא נורא) אח"כ היה מפגש עם אנשים מפורום משפחות שכולות, אחד יהודי ואחד פלסטינאי, שסיפרו לנו את הסיפור שלהם ואז שאלנו אותם כל מיני שאלות. הסדנא השנייה שלי הייתה סיור בירושליים לגדר ההפרדה ובה למדתי ממש המון. גיליתי שירושלים ממש אבל ממש גדולה ובחצי ממנה יש רק ערבים ושיש מלא גדרות בכל מיני שטחים בעיר והייתי ליד ארמון הנציב ובהר הזיתים ובנביא סמואל (כביכול הקבר של שמואל הנביא) וראיתי את כיפת הסלע ואת העיר העתיקה מכל מיני כיוונים. בפעילות הזאת הייתי עם כל מיני ילדים ממש מציקים מכל מיני כיתות נידחות בשכבה שלי ובנסיעה חזרה זרקו עלי ועל יותם שישב לידי כל מיני ניירות וזה כמעט החזיר אותי לחטיבה וזה לא היה כיף. נסענו ישר אח"כ לאיזושהי הרצאה של מישהו דתי שעבר את ההתנתקות והוא מאוד עצבן אותי. נסענו חזרה לאכסניה וישבתי לבד ולא היה לי כיף ואז כשחזרתי לחדר פשוט התמוטטתי ולא יכולתי יותר וגם לא רציתי יותר שום דבר. אבל רונה וספיר הצליחו בסוף להרגיע אותי וירדנו לאכול ומשם נסענו לסיור בעיר העתיקה. הסיור היה עם מדריכה ממש נחמדה ובכלל הסיור עשה לי רק טוב. אני מאוד אוהבת טיולים בכל הערים העתיקות האלה כי זה תמיד מסתורי ותמיד יש מלא סיפורים מאוד מעניינים. היינו ליד קבר דוד ואז הלכנו למנהרות הכותל ששם הייתי פעם ראשונה ואז היה לנו קצת זמן חופשי ליד הכותל והלכתי עם ויקי לשים פתקים שזה משהו שלא עשיתי מאז שהייתי קטנה למרות שביקרתי די הרבה פעמים בכותל. בסוף הסיור הגענו לרובע היהודי ושם כל הכיתה קנתה משולשי פיצות ואז חזרנו לאוטובוסים ולאכסניה ולהתקלח ולישון.

ביום חמישי נסענו למוזיאון ישראל ולא היה כיף. זה פשוט לא הקטע שלי לראות אומנות ישר על הבוקר וכולם היו די עייפים. הייתה לנו הרצאה על החייל באומנות אבל העייפות עוד פעם גברה עלי. אח"כ הייתה אמורה להיות סדנא ששירי ועומר היו אמורים להעביר אבל הוחלט להעביר אותה לשעת מחנך ובמקום זה לתת לנו זמן חופשי אז נחתי קצת ואז הלכתי עם רונה להיכל הספר ששם יש את המגילות הגנוזות. בסוף נגמר הזמן ונסענו להרצאה אחרונה לסמינר. המרצה היה האיש שהקים את המכינות הקדם צבאיות החילוניות והוא היה מרשים ביותר וגם ההרצאה שלו הייתה טובה והייתה הסיום הכי טוב שהיה יכול להיות לסמינר שהיה בהתחלה או באמצע קצת לא משהו. בסוף ההרצאה שלו, הוא הזמין את מי שרוצה לשמוע ממנו קצת על מכינות והוא התכוון שיבואו בסביבות עשרה אנשים אבל היה שם בערך 50! זה היה פשוט מדהים לראות כל כך הרבה ילדים מהשכבה השטחית שלי נגשים ומקשיבים למה שמספרים להם על מכינות, אפילו אנשים שרק כמה ימים לפני הסמינר דיברתי איתם והם היו נגד מכינות באופן מוחלט. זה נראה לי פשוט הוכחה ניצחת לזה שהסמינר הזה כן היה אפקטיבי והוא גרם להרבה אנשים פשוט לחשוב. בנסיעה חזרה ישבתי כל הדרך ליד עומר ודיברנו על הסמינר ואז הביתה..

המשפט שכתבתי בכותרת היה משפט שחשבתי עליו בערב השני של הסמינר כשהייתי במצב רוח חרא ואז קלטתי שאני פשוט מנסה יותר מדי ובסוף הכל לא הולך ואז אני ממש מתבאסת מזה כי היו לי ציפיות ממש גדולות. אני מתכוונת בעיקר לניסיון שלי להיות עם חברים, יש לי הרבה מאוד חברים והם אפילו שייכים לכמה קבוצות שונות, אבל לפחות עכשיו אני לא מרגישה שיש לי אפילו חבר טוב אחד שאני באמת יכולה לספר לו הכל. טוב, זה לא לגמרי נכון אבל גם אם אני כבר משתפת, אני לא מרגישה שבאמת מבינים אותי למרות שיש כמה שבאמת מנסים ועל זה אני ממש מעריכה אותם. אין לי מושג למה זה ככה אבל זה מה שקורה ואולי זה בגלל שאני לא מסוגלת להשקיע בקבוצה קטנה של חברים אלא מנסה להיות עם כמה שיותר ואולי פשוט עדיין לא מצאתי את החבורה הנכונה של חברים, אבל גם זה לא נכון, אני יודעת שזה משהו בי שלא מצליח לשחרר, שלא מצליח להיפתח ואם רק יכולתי להביא את עצמי לתת אמון יותר בקלות, הכל היה הרבה יותר פשוט. אולי הדבר הקשה ביותר בשבילי זה הקטע של ההיפגעות אחרי שאני ניקשרת למישהו, אם זה בגללו או בגלל גורם חיצוני כלשהו. אולי אני פשוט מעדיפה שלא להיקשר וזהו. למה זה חייב להיות ככה? כנראה שיש לי עוד הרבה לעבוד על עצמי ואולי בעתיד אני אלמד להשתחרר מזה. אבל בנתיים יש בי עדיין הרגשה של פספוס גדול בסמינר הזה ובכלל שכל מה שתפסתי וזה די הרבה, לא שווה כלום כי כמעט הכל שטחי.

בשני הלילות האחרונים, אני חלמתי חלומות מוזרים מאוד וקצת מפחידים. בכלל, זה די נדיר שאני זוכרת שני לילות רצוף את החלומות שלי אבל זה כנראה נפלאות הסוף שבוע. בין חמישי לשישי חלמתי חלום על אחותי הקטנה (דפנה) שניסתה משום מה לגשת למבחן של מעבר ל-5 יחידות מתמטיקה בריאלי אבל היא קיבלה ציון ממש רע ולא הצליחה ואז אני ממש כעסתי עליה ואמרתי לה שהיא גרועה ולא יצא ממנה כלום ואח"כ צחקתי עליה מול כל הכיתה שלה. חוץ מכמה פרטים לא הגיוניים כמו העובדה שדפנה בסך הכל בת 9, אני חושבת שהחלום משקף די טוב את מה שקורה (בהגזמה כמובן) כי אני שמתי לב שבזמן האחרון, אני הרבה מאוד פעמים יורדת עליה בלי סיבה ודורשת ממנה המון ודי שוכחת לפעמים שהיא עדיין ילדה קטנה. החלום הזה די הפחיד אותי שככה אני יכולה להתנהג אבל בנתיים לא ממש שיניתי את היחס שלי כלפיה כי היא ממש עצבנה אותי אתמול אבל אני מתכוונת להשתדל ולשים לב טוב יותר לכל פעם שאני מדברת איתה כדי למנוע כזה יחס כי זה לא מגיע לה חוץ מכשהיא ממש מעצבנת.

בין שישי לשבת חלמתי חלום שהיה בכיתה שלי שבו יותם אומר לי שלקחו לי משהו שמאוד רציתי ושואל אותי איך לא שמתי לב ואני ממש בהלם מזה ואז מור מסתכל עלי במן מבט כאילו הוא ידע כבר מזה ולא אמר כלום ורק ניסה לבדוק מה התגובה שלי. אני זוכרת שכשהתעוררתי מהחלום, כל הזמן עברה לי בראש המחשבה "זה שלי, זה שלי, זה שלי" ופשוט ניסיתי לשכנע את עצמי שזה רק חלום ומה שחלמתי לא הגיוני לחלוטין. אין לי מושג מה בדיוק היה מפחיד אבל עובדה שכשהתעוררתי עדיין ממש פחדתי מהאובדן שהיה בחלום ומזה שאני נשארתי מאחור והוסתרו ממני דברים. אני לא רוצה שזה יקרה וגם אם מה שאני רוצה לא יהיה שלי, אני לא רוצה להמשיך סתם לקוות למשהו שלא יקרה.

בכל מקרה, אני מקווה שהכל היה סתם חלום...

השבוע הבא הולך להיות לחוץ למדי, כבר ביום ראשון אני צריכה לסדר כל מיני עניינים ולהתקשר למכינת הנגב שהתקשרו אלי ולהגיש קלסר מעבדות שעדיין לא התחלתי להכין כי איו לי אף אחת מהמעבדות אצלי ביום ראשון גם אימא שלי חוזרת מחו"ל ואבא שלי נוסע. ביום שני אני צריכה להגיש עוד מעבדה בכימיה וגם שתיים בביולוגיה ואני גם נוסעת לראיון במכינת רבין. וביום שלישי יש מבחן במתמטיקה ואחריו אני רוצה לצאת לטיול לזכרו של יובל מנדלביץ' של ריאלי מרכז. זהו לבנתיים, נראה לי מספיק. 

שבוע טוב ולילה טוב, עדי:)