וואו, איזה כיף, אמא חזרה מחו"ל אחרי כמעט 3 שבועות של אי סדר מטורף ששרר בבית, 3 שבועות של עצבנות ו-3 שבועות של התמוטטות עצבים כללית של כל בעלי הבית. טוב, אני מגזימה אבל זה הכיוון והיום, האמת לפני פחות משעה, אמא חזרה הביתה!
האמת שבמפתיע, הסתדרנו יחסית בצורה סבירה בלי אמא. אבל למרות הכל, ובמיוחד היום כשכבר ידענו שהיא עוד מעט חוזרת וגם בגלל שאבא בדיוק נסע לחו"ל היום בבוקר, לפחות אני הרגשתי קצת עצבנות על הכל, פשוט רציתי שכבר אימא תחזור ואני אוכל לספר לה את כל מה שעובר עלי וכל מה שהיה כשהיא לא הייתה ואני עוד פעם אוכל להתייעץ איתה בכל הדברים שמציקים לי כי אני יודעת שהיא תבין (לפחות את הרוב). ובכלל, כל היום הזה שבכלל לא היה משהו וכל מה שציפיתי לו היה אכזבה, פשוט נמחק ברגע שראיתי את אמא שלי ודיברתי איתה ורק עכשיו אני מבינה כמה אפשר להתגעגע.
אולי זה מן שילוב גם של העונה ביחד עם הגעגוע שגורם לי למן עצבות כי אני זוכרת שגם בשנה שעברה (בערך באותה תקופה) אימא שלי גם נסעה לחו"ל ואפילו לתקופה יותר קצרה ואני ממש התגעגעתי אליה והייתי חולה בבית ואני זוכרת (וואו, פלאשבק חזק במיחד) שאף אחד לא התעניין בי והייתי נורא בודדה וכל הזמן רציתי שאימא כבר תחזור. כמובן שעכשיו זה לא כמו פעם אבל זה די דומה וכנראה שזאת אני (נא להכיר) ועם זה אני צריכה לחיות. אז אני מקווה שלפחות לעכשיו, התקופה הרעה כבר חלפה, ואני בטוחה שהעובדה שאימא שלי קנתה לי 3 משחקי מחשב חדשים בהחלט תעזור לי להתגבר ועכשיו אני רק צריכה למצוא זמן לשחק בהם...
מאושרת הרבה יותר מאתמול, עדי:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית