כי החיים הם לא סרט מצויר

אז היה את הקטע של הלפני ואז היה את הקטע של האחרי, הבנתם?

לפני הכל נראה רגיל ומתמשך עד יותר מדי

ואחרי כבר ממש ראינו את הסוף (הטוב כמובן)

לפני כאב לי הראש והייתי ממש עייפה

ואחרי התעוררתי וכאב לי הפה מרוב חיוכים

לפני הייתי בלחץ עצום ולא ידעתי איך זה ייגמר

ואחרי פשוט הכל התפוגג ומצאתי מוצא

לפני היו תוכניות מאוד ברורות ומדוקדקות

ואחרי יכולתי פתאום לשנות הכל ולהתפרע

לפני ראיתי רק שחור

ואחרי הכל הפך פתאום לצבעוני

לפני הכרחתי את עצמי להמשיך הלאה

ואחרי זה פשוט בא לי טבעי

לפני הייתי צריכה לסבול בשיעור ספרות וביולוגיה

ואחרי המשכתי ללמוד בכיף עד שיעור אזרחות

לפני לא היה מקום לספונטניות

ואחרי הצלחתי למצוא את עצמי נהנית מאוד

לפני היה אמור להיות מבחן

ואחרי פתאום הוא נעלם לו

לפני ירדתי במדרגות לאיטי בדרך להפסקה המיוחלת

ואחרי רצתי כמו משוגעת לעבר הכיתה שלי

לפני לא היה לי כוח לאף אחד

ואחרי אהבתי את כולם

לפני כתבתי שירים דכאוניים

ואחרי כמעט זרקתי אותם לפח

לפני הייתי אמורה ללמוד מחר

ואחרי כבר לא

לפני לא ידעתי עד ששלחו ס.מ.סים למורים

ואחרי ידעתי שיש מחר שביתה!!!

אז ככה עבר עלי היום, היה את הקטע של הלפני ואז היה את הקטע של האחרי, הבנתם?

אה, וגם הספקתי לקנות לעצמי חלק מהתחפושת והיה ממש כיף בגראנד קניון היום ופגשתי שם מלא אנשים.

אני מקווה שאני אצליח להשלים קצת שעות שינה, מחר אני ב-3 בתל אביב, בהצלחה לי...