 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
| 2/2007
סיפורי ציפורניים
אז חזרתי בשלום מתל אביב הרחוקה אחרי נסיעות רבות מדי (מי ידע שהן יתחילו להימאס בשלב מסוים) והחלטה מאוד חשובה התקבלה:
בשנה הבאה אני אלך למכינת הנגב במדרשת שדה בוקר. זהו, זו החלטה כמעט סופית, אני רק צריכה עוד לעבור ראיון ואני בפנים אבל אני לא רואה שום סיבה שאני לא אעבור אותו אז אני בפנים. זו הולכת להיות קבוצה של 35 אנשים שהיא קבוצה די קטנה יחסית לשאר המכינות שבדקתי וזאת בעצם הייתה הסיבה המכרעת ביותר - כמה שיותר קטן - יותר אינטימי - יותר משפחתי - יותר טוב.
היום הייתה שביתה והיא אכן הייתה מבורכת כי בגלל שזה היה יום חמישי, נוצר לנו סוף שבוע ארוך וכבר מאתמול נכנסתי למוד של חופש וכבר הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך משוחררת וזה כיף. אם תשאלו אותי למה המורים שבתו דווקא ביום חמישי זה כמובן מאותה סיבה של להאריך את הסופ"ש כי עכשיו כידוע חורף וכמו כל ישראלי טוב, צריך לבקר לפחות פעם אחת כל חורף בחרמון (לעשות סקי או סתם לגעת בשלג ולהצטלם על רקע לבן מחזיקים גושים לבנים) ובדיוק השבוע נפלנו על מזג אוויר טוב מאוד והרי לכם סיבה מצויינת לבטל יום לימודים.
בערך מתחילת ינואר אני ניסיתי להפסיק לכסוס ציפורניים, בהתחלה זה עבד לא רע והיה שבוע שלם שלא כססתי ואחרי מעידה קלה, היו עוד שבועיים מושלמים אבל אז התחלתי להידרדר וכל מיני ציפורניים הושחתו בשנית אחת אחרי השניה. והיום, גיליתי להפתעתי, שכבר אין לי יותר ציפורניים, כססתי את כולן. אין לי מושג איך או מתי אבל אני יודעת שזה כנראה בגלל כל הלחץ, לא הלחץ מהמבחנים אלא כל הלחץ של מפגש עם מלא אנשים חדשים, הלחץ של להצליח לעשות רושם על כולם במעט מאוד זמן, הלחץ של התמודדות עם מלא מצבים חדשים שאני לא הכרתי, הלחץ של להיות לבד - זה חתיכת לחץ. בכל מקרה, בנסיעה חזרה היום מתל אביב כל הזמן התנגן לי בראש שיר של כוורת שנקרא אוכל ת'ציפורניים (מילים בהמשך) והוא עוד נדבק לי מהצהריים ששמעתי אותו בדיוק לפני שיצאתי מהבית. מה שבטוח, השיר הזה בכלל לא עזר. כל פעם שנזכרתי בשיר הזה, מצאתי את הידיים שלי מתקרבות לפה ואחרי כמה פעמים כאלה פשוט שילבתי את הידיים ממש חזק ונראה לי שאפילו זה לא ממש עזר. מה שאני מנסה להגיד זה שכנראה אני מקרה אבוד ושאני הולכת לוותר על העניין הזה בזמן הקרוב ולהמשיך לכסוס ציפורניים בהנאה כנראה לפחות עד אחרי הבגרויות.
לילה טוב...
אוכל ת'ציפורניים - כוורת
אוכל ת'ציפורניים, אוכל ולא משאיר.
עוד לא ראיתי בן אדם כזה בכל העיר.
תעזוב ת'ציפורניים, תאכל ת'אפרסק,
הלא אכלת כל היד כמעט עד המרפק.
זה לא עוזר, אני אומר לך,
אומר וגם חוזר.
אם כך תמשיך הרי בסוף
רק נעל תשאר.
אוכל ת'ציפורניים, נה, נה, נה...
אולי תאכל תפוח? או, יש לי רעיון!
אולי תלך לגור בינתיים קצת בבית מלון?
תעזוב ת'ציפורניים, תפסיק להתעצבן,
תמצא לך גברת נחמדה ותתחתן.
זה לא עוזר, אני אומר לך,
אומר וגם חוזר.
אם כך תמשיך אז לא תהיה
ברירה - נזמין שוטר.
אוכל ת'ציפורניים, נה, נה, נה...
הגעת כבר לרגל, לעסת את השריר,
עוד רגע מהמכנסיים כיס 'תה לא תשאיר.
תעזוב ת'ציפורניים, בחיי, זה לא בריא.
'תה לא יכול לתאר לך איזה נזק זה מביא.
זה לא אכפת לי שתאכל
ת'ציפורניים עד זוב דם,
אך זה שהן שלי,
'תה לא חושב שזה מוגזם?
אוכל ת'ציפורניים, נה, נה, נה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
