כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 4/2007
מתקפת חלומות
גם אתמול וגם היום התעוררתי עם זכרונות של חלומות מעומעמים בראש (עוד סימן שהגוף שלי מרגיש שחופש).
אין לי מושג מה בדיוק קרה בהם אבל בשניהם אני השתתפתי (כמו בכל החלומות שלי שאני זוכרת) בתור דמות ראשית וכל מיני אנשים כל הזמן דיברו איתי ונראה לי שנהניתי.
בחלום הראשון הייתי נורא פעילה והלכתי בכל מיני מקומות והיה ים ומלא ערפל. בשלב כלשהו נכנסתי לבית קברות ופגשתי שם מישהו שאני מאוד אוהבת וכנראה דיברתי איתו (אני לא זוכרת אם כן או לא). בהמשך החלום הגעתי לאוטובוס ופגשתי עוד מישהו אהוב ומה שאני זוכרת זה שאמרתי לו שפגשתי את המישהו הראשון בבית קברות. זהו.
בחלום השני ישבתי במשהו שבהתחלה נראה כמו הסלון שלי ואח"כ לא. מישהו הגיע לבקר אותי ואפילו ידעתי מי זה והוא אמר שהוא רוצה להכיר אותי יותר טוב כי הוא ראה שאני נחמדה ואז דיברנו ובאו עוד אנשים והיה שמח ואז מצאתי את עצמי ליד שולחן של חדר אוכל יושבת ליד אותו אחד וליד עוד אחת ואכלנו. וזהו.
מה שמצאתי משותף בחלומות האלה הוא הרבה בנים שהיו מרכז החלום (יחד איתי כמובן). אין הרבה פירושים זה פשוט ככה..
אתמול, אחרי שבשישי לא יצאתי, הלכתי לבית של נועם ועשינו כרגיל שטויות ודיבורים והיה נחמד. זה כיף לצאת ולפגוש אנשים ולדבר ולהקשיב וכשזה קורה עם אנשים נחמדים פחות או יותר אז זה בכלל כיף כי כבר מכירים (או שישר מרגישים בנוח) ואפשר לצחוק ולעשות שטויות כמה שרק בא. הרגשתי שחרור מוזר אתמול אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי. פתאום לא כל כך היה אכפת לי. הרגשתי טוב עם עצמי. החלטתי שמספיק חם ובאתי עם גופיה שאני ממש אוהבת שקניתי אותה בחופש בין י' לי"א בלונדון. פשוט באתי לשמוח.
היום כבר ערב חג (מסתבר) ועוד פעם כל המשפחה בבית. זה מתחיל להרגיז. אני מוצאת שרק כאף אחד לא בבית ואני משועממת לגמרי אז אני מסוגלת לקחת את עצמי ביים ולשבת ולעבוד על דברים. כשכולם בבית אז אני עסוקה מדי בלהיות איתם מהידיעה שבקרוב זה כבר לא יהיה. אני רוצה להספיק להיות איתם כמה שיותר וגם ככה יש יותר מדי רעש בבית וממילא אי אפשר להתרכז. אין לי מושג איך אני אסיים להכין הכל אם היום ומחר אני כנראה לא אצליח לעשות כלום - חבל. אני יודעת שאני צריכה לעשות דברים וגם תכננתי כל כך הרבה דברים שלא יצאו בסוף לפועל בגלל העצלות שלי פחות או יותר וזאת בהחלט הרגשה של פספוס :-(
אל תפסיקו לחלום, זה כיף!
עדי:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
