כי החיים הם לא סרט מצויר כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אפריל 2007
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | |
| 4/2007
עוד פעם חלומות... רק כמה מחשבות שחולפות בראשי ברגעים אלה ממש.. נראה לאן נגיע...
אתם חושבים שחלומות יכולים להתגשם? מה אם כן? האם זה לא יהיה הדבר הנפלא ביותר? טוב, לפעמים יש גם חלומות ממש מפחידים או ממש מוזרים שאין אפילו שום סיכוי שיתגשמו (מה שדמיון מעוות של אנשים יכול ליצור..). אבל אני מדברת על אותם חלומות מאוד מוחשיים שבזמן שחולמים אותם ואפילו ברגע שרק מתעוררים אז בטוחים שזה אמיתי, שזה קרה ושזאת המציאות. מה אם כל החלומות האלה היו מתגשמים? האם זה באמת היה טוב? אפילו אם רק החלומות הטובים היו מתגשמים, האלה שחולמים עליהם לא רק בלילה אלא כל הזמן. אפילו אז, זה באמת היה טוב? אני הייתי רוצה לחשוב שכן כי אחרת בשביל מה אני ממשיכה לחלום אותם אם בסוף הכל יתגלה לא כמו שחלמתי (אבל אז בעצם החלום לא באמת התגשם?!). אבל מצד שני, כמה חלומות כבר אפשר לחלום? אם כל חלום שאני אחלום עליו ממש חזק בסופו של דבר יתגשם אז יתחילו להיגמר לי החלומות. כמה דברים כבר אני יכולה לרצות? אולי אם אני אהיה מאושרת אני פשוט אפסיק לחלום? לא! אני לא רוצה שזה יקרה אבל יש לי מן תחושה כזאת שככה זה קורה אצלי. בתקופות של ייאוש ושל שעמום אני נוטה לחלום הרבה חלומות, אולי כדי למלא את החסר שנוצר בעקבות המצב הנוכחי שלי. ובתקופות בהן אני מוצאת את עצמי עסוקה למדי, אין כמעט אם בכלל חלומות. בשבוע האחרון חלמתי כל לילה חלום או שניים ואפילו אם אני לא ממש זוכרת את כולם, אני זוכרת את הרעיון הכללי שלהם. רובם התרחשו בבית הספר או בסביבה מוכרת אחרת וברובם הופיעו אותם אנשים ואני כמובן. אין לי מושג מה זה אומר אבל זה מרגיש כאילו אני חולמת את אותו חלום כל הזמן ורק ממציאה כל הזמן עלילה קצת שונה כדי שיהיה מעניין. בכל החלומות האלה אני יודעת שאני מאושרת. זה קשה להתעורר כל בוקר ולגלות שזה היה רק חלום, שעוד פעם חזרתי לחיים האלה ששום דבר ממה שאני רוצה לא קורה בהם. למה? האם אני אוהבת להתעלל בעצמי? ככה זה גם קורה שכל פעם שאני מתעוררת מחלום כזה, כל מה שאני רוצה לעשות זה רק לחזור לישון - לחזור לחלום. ואז אני לא עושה שום דבר אחר. ימים שלמים הולכים לטמיון רק בגלל חלום. אני פשוט יושבת לי בחדר ובוהה. לפעמים אני הולכת לראות טלויזיה או הולכת לאכול (גם את זה אני בקושי עושה באופן מסודר בזמן האחרון) איזה חטיף וממשיכה לשבת לי ולבהות. אני פשוט רוצה להרביץ לעצמי ממש חזק ולהעיר אותי. אוף, תתעוררי כבר!! תתחילי לעשות עם עצמך משהו, כל דבר שהוא, תסדרי את החדר, תכיני לך ארוחה מושקעת, תלמדי קצת, פשוט תעשי משהו!! זהו, כבר התחילה תקופת הבגרויות העמוסה והמשוגעת ואני לא עושה כלום בנידון. רק יושבת כל היום ולא עושה כלום. אוף. אני הולכת למות מרוב לחץ ואני יודעת את זה ועדיין לא עושה כלום. אין שום חשק. אפילו ניסיתי למצוא הסבר לעצמי למה להשקיע רק עכשיו בחודשיים האלה, זה כל כך חשוב ופשוט לא מצאתי שום הסבר. זה כנראה באמת לא חשוב לי עכשיו. אני כל כך הולכת לאכזב את כולם וגם את עצמי. כנראה שבעיקר את עצמי. אני איכשהו צריכה לקחת את עצמי בידיים והבעיה היא שאני לא מוצאת את הדרך לעשות את זה. למה? אין לי חלומות כאלו גדולים, רק כמה די קטנים. אבל אני עדיין לא מצליחה להתמודד איתם. אין לי מושג איך להשיג אותם וזה רק מקשה עלי. למעשה, אני יודעת שהם בלתי ניתנים להשגה אבל משום מה אני עדיין (כמו מטומטמת) חולמת עליהם. אני צריכה למצוא לי חלומות אחרים, כאלה שניתנים למימוש. כבר היו לי כאלה במהלך השנה אבל כבר מימשתי אותם, כבר הייתי מאושרת אבל זה חלף. מישהו פעם אמר לי שאנחנו אף פעם לא נהיה מאושרים באמת כי תמיד נרדוף אחרי התחושה של האושר וברגע שהיא תיגמר אז גם האושר ייגמר. כל הזמן אנחנו צריכים למצוא משהו אחר שיגרום לנו להיות מאושרים - זה המרדף אחרי החיים. פעם הייתי מאושרת רק מעצם החיים שלי, מעצם העובדה שאני חיה. אבל עכשיו, אחרי שהצלחתי לחוות אושר חזק יותר, מהשגת מטרות שהצבתי לעצמי ומהגשמת חלומות, אני כל הזמן רק רוצה עוד. אולי אני עדיין יכולה לחזור לרמת האושר הפשוטה של החיים אם אני רק ארצה את זה מאוד בדיוק כמו כל רצון או חלום אחר. זה יכול להיות ממש טוב אם זה יעבוד. כן. זהו. מחר חוזרים רשמית ללימודים ואין שום דרך להתחמק מזה. קצת חבל אבל אני חושבת אני איכשהו אצליח לעבור גם את זה. נראה...
| |
|