כי החיים הם לא סרט מצויר

כל החיים אנחנו מחפשים אחר הנפש התאומה שלנו, זאת שבדיוק תשלים אותנו עד לפרט הכי קטן. לא הרבה מוצאים את הנפש התאומה שלהם וזה בעיקר בגלל שזה כמעט בלתי אפשרי. הרי מה הסיכויים למצוא את האדם הזה שיכול לענות על כל הדרישות הכי קטנות שלנו לבן-זוג מושלם - כנראה שדי אפסיים. יש לנו כל כך הרבה רצונות וכל כך הרבה חלומות על אותו אחד מושלם כך שלרוב אנחנו מוצאים את עצמינו בסופו של דבר מתפשרים. וזה כנראה בסדר כי ככה זה בחיים, אי אפשר לקבל הכל.

אולי דווקא בגיל שבו אני נמצאת שעדיין נשארה קצת תמימות, אולי דווקא בגיל הזה אני עדיין צריכה לצאת ולחפש אחר הנפש התאומה שלי. אולי אני עדיין לא לגמרי איבדתי תקווה, הרי תמיד ישנו סיכוי שאני אמצא אותה, לא?

בעצם, פעם הייתי בטוחה שכבר מצאתי אותה (ככה שתמיד יש סיכוי) וזאת בהחלט הייתה הרגשה נפלאה. הכל היה קיים שם, הכל השלים אותי בצורה הכי נכונה שאפשר אבל רק חלק אחד היה שונה וישר הכל התפרק. במשך שבועות עוד חלמתי וקיוויתי שזה ישתנה, שפתאום החלק הזה יתאים ויחליק ישירות למקום החסר. כעסתי, לא הבנתי איך זה ייתכן שאותה נפש תאומה כבר הייתה לי בין הידיים וככה נתתי לה ללכת. האשמתי את עצמי למרות שידעתי שזאת לא אשמתי בכלל, האשמתי את כל מי שרק רציתי אבל בכל זאת שום דבר לא השתנה. לאט לאט הזמן עבר וכמו שהזמן נוטה לעשות, התחלתי סוף סוף לשכוח, סוף סוף להמשיך הלאה וחשבתי פשוט להשאיר את הנפש התאומה שלי בתור פנטזיה רחוקה ולהשלים עם העובדה שיותר אף אחד לא יוכל להגיע לרמתה. וכך זה היה, אני כביכול עברתי הלאה בחיפושי אבל יחד עם זאת עדיין לא יכולתי להשלים עם העובדה שאף פעם לא תוכל להיות לי נפש תאומה, זה פשוט לא היה נתפס ואני המשכתי לחלום על זה כל הזמן גם בלילה וגם ביום. היו אפילו ימים שפשוט הייתי משתגעת מרוב הרצון הזה וכנראה אני אמשיך להשתגע מדי פעם עד שאני אמצא את הנפש התאומה שלי או עד שאני אתייאש.

הסיבה שהחלטתי לכתוב על כל זה היא בגלל שאתמול והיום יצא לי לחשוב הרבה וגם לדבר על הנפש התאומה שלי. אולי רק עכשיו בפעם הראשונה הבנתי כל מיני דברים כמו למשל זה שאף פעם אסור לי להתייאש מלחפש את הנפש התאומה שלי כי זה אולי הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי בכל החיים. שיהיה אותו מישהו שפשוט יוכל לגרום לי כל יום מחדש לחייך, זה לא נראה לי קשה כל כך אבל בכל זאת קצת. פשוט שיהיה מישהו כזה שתמיד יוכל להגיד את המילה הנכונה ותמיד יבין אותי ממש כאילו הוא קורא לי את המחשבות ותמיד ידע מה לעשות כדי לגרום לי להיות שמחה ותמיד יהיה שם בשבילי ויגן עלי, זה בערך הדימוי שלי לנפש התאומה וכמובן שיש עוד הרבה דברים קטנים אבל אני לא באמת אצליח להעביר אותם למילים. אני לא חושבת שזה עד כדי-כך קשה ולמרות שאני יודעת שהדבר גובל בבלתי אפשרי, אני לא אוותר, אני לא רוצה לוותר.

זהו, היום כשהתעוררתי בבוקר, המחשבה הראשונה שלי הייתה אותה נפש תאומה שאבדה והיום בפעם הראשונה זה היה ברור מתמיד. ידעתי שאני לא הולכת לוותר כל כך מהר וביום שזה יקרה כנראה יצטרך לקרות משהו ממש אכזרי וקשה בשביל שאני אתייאש סופית. אני יודעת שכבר איבדתי נפש תאומה אחת אבל זה דווקא רק מחזק אותי לדעת שקיים סיכוי די גדול שתהיה קיימת עוד אחת כזאת. הרי למה לא בעצם?

יוסי, יוסי - הכבש השישה עשר

כל היום הייתי ככה, לא לכאן ולא לכאן
הסתכלתי על השמש וראיתי רק ענן
אז חבר שלי הגיע והרגשתי נהדר
כשהביט לי בעיניים כמו בסרט מצוייר

יוסי, יוסי, יוסי, יוסי
בוא נשב ונדבר
יוסי, יוסי, יוסי,
איזה יוסי של חבר

לא אומרים לי בואי הביתה, תסתרקי או תתלבשי
והדודה לא מנשקת ורטוב על הפנים
החבר שלי הוא יופי, הוא חבר על באמת
אבל הוא בכיתה ג' ואני עולה ל-ב'

יוסי, יוסי, יוסי, יוסי
בוא נשב ונדבר
יוסי, יוסי, יוסי,
איזה יוסי של חבר

כשאני והוא ביחד שום דבר אינו מציק
אם אני קצת מצוברחת הוא יודע להצחיק
משחקים במין תופסת ורצים עם הכלבים
על הדשא מסתובבת ממטרה ומתרטבים

כן, השיר די ילדותי אבל עדיין, הוא לדעתי מצליח להסביר הכי טוב את ההרגשה של נפש תאומה. והרי בסופו של דבר אני עדיין ילדה קטנה ותמימה...

לילה טוב..