כי החיים הם לא סרט מצויר

נראה לי שיש לי איפשהו קצת כוחות על טבעיים (כן בטח). אולי לא באמת אבל בכל זאת היום קרו שני דברים שלא קרו כבר מלא זמן ובדיוק היום חשבתי על זה שהם לא קרו כבר מלא זמן ותהיתי מתי הם יקרו, על אחד מהם אפילו החלטתי לעצמי שיש סיכוי טוב שהוא יקרה כי הרגשתי שאולי השפעתי קצת. זאת הרגשה מאוד משעשעת לדעת שדברים כאלו יכולים לקרות כאילו על פי הזמנה, אולי אם אני ממש אתאמץ יקרו גם דברים שאני באמת רוצה שיקרו, אולי..

ביום ראשון יש מתכונת באזרחות אבל כמובן שלא למדתי היום בכלל אלא הייתי עסוקה בעיקר בלראות טלויזיה ולסיים סופית לערוך את הביוטופ אחרי שהחזירו לנו את התיקונים ועכשיו סיימנו אותו באמת(!) חוץ מזה עכשיו חזרתי מהצגה שנקראית ראש משוגע. וואו, מזמן כבר לא צחקתי ככה (טוב, כמעט מזמן), אני לא יכולה להגיד שהמשחק היה משהו יוצא דופן או משהו כזה אבל זאת הייתה ההצגה הכי מצחיקה ומגניבה שאי פעם ראיתי. ההצגה הזאת מוגדרת כקומדיה בלשית ובעצם במהלך ההצגה יש בלש שמנסה לפתור תעלומת רצח שאירעה אבל מה שהכי מיוחד זה שההצגה היא בהשתתפות הקהל כלומר, לקהל יש אפשרות לשנות בכל מיני אופנים את מהלך השתלשלות האירועים. באמת שהיה מצחיק, גם הקהל וגם התגובות של השחקנים. אמנם בהצגה הזאת לא הצלחתי לגלות מי היה הרוצח בעזרת הכוחות העל טבעיים שלי אבל זה לא פגם בכלל בהנאה ואולי אפילו להיפך. ביום שני יש תלמידים מהשכבה שלי שגם הולכים להצגה הזאת אז אחרי שהם יראו אותה אני סוף סוף אוכל לדבר על זה איתם בלי להרוס להם את הכיף.

עכשיו כנראה מגיע הלחץ האמיתי - המבחנים הכבדים באמת, יש לי בשבוע הבא שתי מתכונות גם באזרחות וגם במתמטיקה ואני לא באמת מסוגלת לשבת וללמוד אם זה לא רק יום-יומיים לפני המבחן - בעיה! כנראה שאני פשוט צריכה לנסות ולתכנן לי זמנים ממש מוגדרים לכל דבר ולנסות לדבוק בהם כמה שיותר (בתקווה שאני אצליח) כמו למשל את מחר אני צריכה להקדיש בעיקר ללימודים אבל אני איכשהו צריכה להכניס באמצע גם הליכה לבית דפוס להדפיס סוף סוף את הביוטופ וגם יש לי שיעור נהיגה בצהריים ואני גם צריכה קצת לנוח ויש גם מלא ספרים שאני רוצה לקרוא אבל אלו כנראה יידחו עד שיהיה פחות לחץ.

יש לי מלא מחשבות שמתרוצצות בראש אבל אני לא יכולה לספר עליהן לאף אחד, אף אחד לא יהיה מעוניין לשמוע עליהן וגם ממילא שום עיצה כבר לא תעזור לי כי אני יודעת שהכל אבוד שזה מאוד חבל. מה שכן, המחשבות לא עוזבות אותי ואפילו ממש מתחילות להפריע, אני יכולה פתאום למצוא את עצמי בוהה וחושבת במקום לעשות את מה שאני אמורה לעשות והרבה פעמים אני פשוט נעשית עייפה כנראה רק מהרצון לחלום על זה כי החלומות זה כל מה שנשאר לי עכשיו.

זהו, רק רציתי קצת לעדכן כי אולי בהמשך לא יהיה לי כל כך הרבה זמן. אני בהחלט מקווה שאני אצליח לעבור גם את התקופה הזאת בשלום ובלי שום התמוטטות עצבים או משהו כזה. בהצלחה לי ולכולם..