כי החיים הם לא סרט מצויר

בימים האחרונים מתחילים להרגיש סוף סוף את הקיץ, אין יותר גשם פתאומי של עונות מעבר וכל יום נעשה רק חם יותר ויותר. זה כנראה משרה עלי אווירה טובה כי היום כשקמתי בבוקר (או שאולי זה היה קצת יותר מאוחר), הגעתי למסקנה שאני סתם פוגעת בעצמי, סתם. התחלתי מארוחת בוקר גדולה ואחריה היה שיעור נהיגה מאוד מוצלח וזה כנראה כל מה שנחוץ בשביל שאני אצליח קצת להתאפס. זה נחמד שפתאום אפשר להסתכל על הכל בזווית שונה, פתוחה יותר (כנראה כזאת מעל 90 מעלות). ביום שישי תהיה לי מתכונת במתמטיקה ואחריה אני כבר רואה סוף טוב (בתקווה שאני אצליח בה כמובן). יהיה ל"ג בעומר ואז נסיים ללמוד ויתחיל החופש. אמנם עוד יהיו מבחנים אבל לא יותר מדי נורא ואם העניינים באמת יסתדרו אז אני אפילו אעבור טסט בחודש הזה או הבא (רק אל תעזו לשאול אותי על זה כי אני לא הולכת לספר). אולי לא כל המחשבות השליליות עברו ואולי הן גם לא יעברו בקרוב אבל אני יודעת שזה לא דבר שככה נעלם בקלות, אין שום דבר בעולם שעושה את זה, אבל אולי בעוד כמה ימים או שבעות אני אוכל להגיד שכולן מאחורי.

הרבה פעמים אני חושבת שאם רק תהיה אהבה בכל מקום אז כל הבעיות יפתרו מאליהן (מחשבה נאיבית למדי אבל תודו שיש בה משהו), אם אני רק אתן מעצמי כמה שיותר לאחרים אז כולם יהיו יותר מאושרים. אולי אם היינו חיים באיזו קומדיה רומנטית אמריקאית זה באמת היה עובד אבל כנראה שבחיים האמיתיים זה לא כל כך אפשרי בכזאת קלות. מסתבר שאני לא איזה סופרמן שכל הזמן עוזר ועוזר, גם לי יש לפעמים בעיות שאני צריכה להתמודד איתן וזה קשה במיוחד אם אני צריכה לעשות את זה לבד. אולי הרעיון שלי לא מופרך יותר מדי למרות הכל ואולי בעזרת אהבה כן יפתרו לי כל הבעיות אבל כנראה שהדרך לשם עוד ארוכה. בינתיים אני רק אשתדל לחיות כמה שיותר ואמשיך לקוות.

אין עוד הרבה מה לספר, יש את המבחן הזה במתמטיקה ונדמה שהוא מה שהולך לקבוע לי את מידת האושר שלי לפי מידת ההצלחה בו אז אני מתכוננת אליו במרץ (פחות או יותר) אם זה לבד או ביחד ואני מקווה שבעזרת הצלחה בו, אני אוכל להירגע סופית ולהמשיך את החודש הזה בצורה הטובה ביותר.