כי החיים הם לא סרט מצויר

תמיד לקראת הקיץ אני פתאום נזכרת כמה זה כיף ללכת לקניות ולרכוש לעצמי דברים חדשים. כמובן שרוב ההנאה מהקניות היא ללכת עם עוד מישהו או עם עוד כמה מישהואים אבל בכלליות זה כיף.

לפי מיטב המסורת, שאצלי היא התחילה בשנה שעברה, קבענו כמה חברות ללכת ולקנות בגדי קיץ ביחד. התאריך המקורי היה עוד לפני אבל בסופו של דבר סוכם על יום חמישי אחרי המתכונת בביולוגיה. נסענו לנו לגראנד קניון בסביבות הצהריים ויצאנו משם כשכבר החשיך. אני אישית מאוד נהניתי בכל היום הזה ולאו דווקא בגלל שקנינו הרבה דברים (כי לא קנינו יותר מדי) אלא פשוט בגלל הבילוי שכבר הרבה זמן לא היה כמותו, פשוט היה כיף. אני חושבת שזו גם הפעם הראשונה (לפחות בשבילי) שבה הסתכלנו על כל חנויות הבגדים שבקניון וזה אומר שהלכנו ממש הרבה. כאמור, לא יצאנו עם סחורה רבה מהיום הזה וזה תודות לבגדים הגרועים שנקראים קולקציית 2007. ובכל זאת, הצלחתי למצוא לי שתי גופיות יפות ומיוחדות עם מחשוף נדיב, חולצה סגולה יפה (כי בכל שנה אני צריכה חולצה סגולה), מכנסיים לבנים מפוקס וגולת הכותרת - שמלה לנשף שיהיה לנו בסוף החודש כי עם כל הכבוד לרצון להיות נונקונפורמיסטית בכל הנוגע לאופנה (או לפחות ככה אחותי טוענת שאני), גם לי מגיע להראות יפה פעם אחת. אמנם אני עדיין צריכה למצוא נעליים שמתאימות לשמלה ועדיף כאלה שאני אוכל ללכת בהן יותר מעשר דקות וגם יהיה נחמד למצוא מישהו ללכת איתו למרות שזה לא חובה אבל אני עדיין פתוחה להצעות.. כשחזרתי הביתה, הראיתי לאמא שלי ולאחיותי את מה שקניתי ולפחות מהן קיבלתי אישור שהכסף שהלך לא היה לחינם.

ביום שישי אבא שלי חזר מאנגליה אבל הוא לא קנה לנו שום דבר כי הנסיעה שלו הייתה נורא קצרה. ביום שישי הדס גם חגגה את היומולדת 12 שלה עם 5 מחברותיה הקרובות במסיבת פיג'מות סוערת. והיא כמובן חיסלה את כל האוכל הטעים שהיה בבית ככה שאין לי מה לאכול במשך כל השבוע (חוץ מאוכל רגיל כמובן). אולי 5 בנות נשמע מעט אבל ככה זה הכי שווה, רק החברות הטובות ביותר ובלי כל הכיתה באיזה מועדון עלוב. מצד שני, 5 בנות נשמע ממש מלא יחסית לבת מצווה שלי שאותה לא חגגתי בכלל ואין לי מושג אפילו למה (השנים האפלות שלי) אבל גם אז הייתה את יעל (שראיתי אותה אתמול מאחורי דוכן בשבוע הספר) שזכרה והביאה לי בלונים עד הבית ואת זה אני תמיד אזכור לה למרות שהיום אני לא יכולה להחשיב אותה כחברה אפילו קצת. חבל. אבל העיקר שהדס נהנתה. בכל זאת, לא בכל יום נעשים בני 12 ואצלה זה במקרה קורה בדיוק היום אז מזל טוב לה. בכל מקרה, הדס החליטה שאני לא אמורה להיות בשישי בערב בבית אז החלטתי לצאת (לא שככה הייתי נשארת בבית) ונפגשנו כרגיל במרכז. נדדנו לנו בין כל מיני מקומות אקראיים במרכז ובסופו של דבר הלכנו לבית של נועם ושם כבר כולם הרגישו נורא עייפים אז נסענו לביתנו. חזרתי בסביבות 3 וחצי והחברות של הדס עדיין ישבו בסלון וראו סרט ורק הדס נרדמה. זה היה מאוד משעשע.  

ביום שבת הלכנו למסעדת ליצ'י לחגוג להדס יומולדת עם כל המשפחה (אנחנו וסבתא) והיה נורא טעים כרגיל ואפילו היה זיקוק בסוף. כבר הרבה זמן לא קרה שהיינו כל המשפחה (כל ה-7) ביחד תמיד יש מישהו בחו"ל או בטיול או שענת נוסעת לבריכה וגם לא תמיד סבתא אוכלת איתנו. נראה לי שכבר חודשיים בערך לא היינו בהרכב מלא של אנשים וזה היה נחמד למלא שולחן גדול. תמיד ברגעים כאלה אני מבטיחה לעצמי שתהיה לי משפחה גדולה עם הרבה ילדים ככה שאף אחד אף פעם לא יישאר לבד ותמיד יהיו אנשים שיתמכו ותמיד יהיה שמח. זה נורא עצוב לי שאין לי משפחה גדולה ואין לי בני דודים וגם עם הקרובים הקצת יותר רחוקים אנחנו בקושי נפגשים כי להורים שלי אף פעם אין זמן ואז לאט לאט מתרחקים. לפחות לי תהיה משפחה גדולה.

כשכבר בא הערב ואחרי שסיימנו לראות ג'אג יצאנו לעבר שבוע הספר. הסתבר שעד שיצאנו מהבית אבא שלי עוד חשב ששבוע הספר מתקיים כמו שנה שעברה בגראנד קניון ככה שכל הנסיעה עוד ניסינו לשכנע אותו שהוא עבר השנה להיכל הספורט והמזל היה שהם מאוד קרובים. מצאנו חנייה אחרי חיפוש קצר ורק עבירת תנועה אחת ויצאנו לעבר שבוע הספר. גם כשהייתי ילדה יותר קטנה אז שבוע הספר היה ברחבה של היכל הספורט וזה החזיר לי מלא זכרונות מפעם. תמיד, בכל השנים, שבוע הספר היה מן פעילות משפחתית קדושה ביותר (בתור תולעי ספרים מצויות) וכל שנה התחלנו לדבר עליו כבר חודש לפני ולתכנן מתי נלך וכו'. השנה זה לא כל כך קרה כי יום שבת נשאר הזמן היחיד האפשרי בגלל מלא אילוצים של צבא וחו"ל ובכל זאת ההתרגשות שלי הייתה גדולה. וואו, שבוע הספר, חנות ספרים ענקית עם כל רבי המכר, לא יכול להיות חלום טוב יותר מזה ובמיוחד לאור העובדה שיותר מדי חלומות שלי בתקופה האחרונה עוסקים בזה שאני נכשלת בכל מיני מבחנים וזה לא כיף בכלל ואפילו מטריד. נכנסנו לשבוע הספר ובחרנו ללכת בכיוון מסוים לאורך הדוכנים. בהוצאות הראשונות לא מצאתי אף ספר טוב אבל אח"כ התקדמנו קצת ובכל זאת גיליתי כמה ספרים שנראו מעניינים. באמצע גם ענת באה באיחור קטן אז התחלתי את הסיבוב מחדש איתה וגם היא מצאה כל מיני ספרים די מוזרים. בסופן של שעתיים שכללו הרבה חיוכים, כי פשוט אי אפשר בלי, וגם הרבה קריאות של הצד האחורי של ספרים ואפילו כמה מפגשים עם אנשים מהשכבה שלי שמכרו בדוכנים (גם אני רציתי אבל שכחתי לבדוק בזמן) וגם כמה מפגשים עם אנשים שכבר בצבא, יצאתי עם חמישה ספרים (אל תדאגו, אני הולכת לקרוא גם הרבה מאלה שאבא שלי קנה): הראשון שקניתי נקרא 'דארווין באיילון דרום' של סופרת ישראלית שקוראים לה סמדר רייספלד בהוצאת כתר שזו גם ההוצאה של 'עולם הסוף' שמומלץ בחום. הספר הזה הוא רומן מתעסק בכל מיני עניינים שקשורים בביולוגיה ואבולוציה ואני מאוד אוהבת ספרים כאלה אז יש לי ציפיות גבוהות. הספר השני שקניתי נקרא 'האי של סופייה' והוא גם של סופרת (הפעם בריטית) שקוראים לה ויקטוריה היסלופ בהוצאת ידיעות אחרונות ואני כבר יכולה להגיד שהוא מתחיל בצורה נורא מעניינת אז אני כבר מחכה לקרוא את ההמשך. שלושת הספרים האחרונים שקניתי הם טרילוגיית פנטזיה קטנה יחסית מהוצאת אופוס של ר.א. סלבטורה שנקראת 'טרילוגיית האלף האפל' והיא נשמעה (או בעצם נקראה) נורא נחמד אז רציתי לקנות את הספר הראשון אבל אבא שלי הגיע במדיניות שאם זו טרילוגיה אז צריכים לקנות את שלושת הספרים ואני כמובן לא התנגדתי. אפילו הדס קנתה כל מיני ספרי נוער שנראו מעניינים ככה שבתקופה הקרובה לא יחסרו לי ספרי קריאה.

מחר בגרות באזרחות וכמות ההתכוננות שלי היא אפסית ביותר. הרבה יותר כיף לשבת ולקרוא הרי פוטר או ספר אחר מאשר לקרוא סיכומים משעממים באזרחות אבל צריך לעשות גם את זה אחרי שכל הבוקר הזנתי את הסיכומים לטובת שינה או קריאה אז אני אלך לי עכשיו ואשאיר את המחשב מיותם.

היו שלום,

עדי:)