כי החיים הם לא סרט מצויר

זהו! המשימה הושלמה! אני גדלתי לי בעוד שנה ועכשיו הגעתי לגיל המיוחל 18.

ישבתי פה בחדר שלי וחיכיתי שהמחוגים בשעון יסתובבו ויכריזו על היומולדת שלי ואז החלטתי גם להיכנס לבלוג ולראות את הבלון האדום ליד השם שלי והוא אכן היה שם. זהו. זה רשמי. עכשיו אני גם חוקית. לא ברור שאני באמת צריכה את זה או רוצה את זה אבל ככה זה יצא. המחוגים של השעון כבר עברו הלאה ואני גדלתי בשנה. את הזמן אי אפשר לעצור.

עכשיו כשאני כבר גדולה, אני יכולה להיזכר ממרום גילי בכל השנים הקודמות שבהן גדלתי בשנה. בכל ימי ההולדת הקודמים שלי שחלקם זכורים יותר וחלקם לא זכורים בכלל. לא תמיד ימי הולדת היו ימים חשובים כל כך בחיים שלי, השנה תהיה אולי השנה הראשונה שאני באמת אעשה מסיבת יומולדת שאני מארגנת בעצמי (ועם טלי כמובן), אבל בכל זאת היו כמה שלא שכחתי ובמיוחד השנתיים אחרונות.

לפני שנה - גיל 17 - הייתי באילת עם חבריי (או לפחות מי שבא) יעל, עוד יעל, מור, מיכל, נועה ורימון. טיילנו בטיילת וזה היה היום האחרון שלנו. הגענו לגשר של הטיילת ליד איפה שרימון עשתה באנג'י כמה ימים לפני ומיכל ואני תכננו למצוא משהי שעושה צמות שתעשה לנו (מן הסתם) צמות. ישבנו על כיסאות ליד שתיים נבחרות וצמות התחילו להופיע לנו על הראש. כשהגיעה השעה 12 כולם נעמדו מולי (כי לא יכולתי להזיז את הראש לשום מקום אחר) ואמרו לי מזל טוב וזה היה נורא כיף. כשסיימנו עם הצמות חזרנו לאכסנייה שישנו בה והיה נורא כיף להרגיש את הרוח של הלילה על בראש שלי וזאת הייתה הרגשה נורא מצחיקה.  בבוקר כשהתעוררתי, כיסו לי את העיניים והובילו אותי לשולחן שהייתה עליו עוגה עם הנרות 7 ו-1 והיא הייתה טעימה. את המשך הבוקר בילינו בתחנה המרכזית באילת ושיחקנו טאקי ואת המשחק של המשושים עד שהגיע האוטובוס שלקח אותנו חזרה לחיפה. חזרתי הביתה והאחיות הקטנות שלי קפצו עלי וחיבקו אותי וזה בהחלט היה יומולדת מאושר.

לפני שנתיים - גיל 16 - הייתי עם אמא שלי וענת בלונדון ועשינו טיול אחרון לפני שענת התגייסה. ב-7 ביולי היו כל מיני אנשים שהחליטו לפוצץ כל מיני רכבות בלונדון ככה שהיום ההוא שהיה מתוכנן לנו די הלך לעזאזל כולל ההצגה של מלך האריות שהיינו אמורות ללכת לראות הערב. חזרנו למלון והיינו די תשושות וב-12 בלילה ישנתי לי שינה ערבה בחדר שבבית המלון. כשהתעוררתי אז יצאנו לעוד יום מלא בכל מיני אטרקציות שאמא שלי ארגנה (אני לא באמת זוכרת) אבל השיא של היום היה כשעלינו על הגלגל הענק שנקרא לונדון איי (העין של לונדון) שצפה על חלק גדול מהעיר והיינו למעלה בדיוק בשעה 8 בערב, לפחות לפי הביג-בן (השעה שבה נולדתי), ומשם יכולתי להרגיש נורא גדולה. גם יומולדת שמח מאוד.

לפי המגמה, גם היומולדת הזה הולך להיות מיוחד. אבל עכשיו עייפתי לי (ואני גם צריכה להתגבר על דלקת עיניים מציקה במיוחד), אז אני פורשת למיטה ומתחילה שנה חדשה בחיים שלי.

עדי:)