כי החיים הם לא סרט מצויר

אחרי 5 חודשים במכינה כשלפנינו עוד 5 חודשים, עצרנו ליומיים מהחיים שלנו כדי לעשות התבוננות והפעם על עצמינו. עזבנו את המכינה ונסענו במשך חצי שעה עד שהגענו לקיבוץ אשלים לכפר הסטודנטים עדיאל ושם סחבנו את כל החפצים שלנו לעבר אוהל בדואי עגול.

אני חייבת לציין שההתבוננות הייתה מושקעת ביותר וכמו כל דבר במכינה, הייתה וועדה שהייתה אחראית עליה והפעם דובר בוועדת אורחות חיים. אפשר היה לראות שהושקעה הרבה מחשבה במה שהכי חשוב לקבוצה לדבר עליו ובניסיון לא להשרות אווירה דכאונית מדי על כולם עם הצפת כל הבעיות של הקבוצה שזה בסופו של דבר הייתה המטרה.

כבר שנכנסנו, קיבלנו כרטיסים לסרט "מחזור ו'=זהב" וכל משבצת בלו"ז הייתה בסגנון אחר: סרט ילדים - שיחקנו טוויסטר עם השלכות על המצב שלנו במכינה, דרמה - הביאו לנו עובד סוציאלי שעזר לנו לחשוב על מה הכי מפריע לנו, דוקומנטרי - המדריכים שלנו באו וסיפרו על איך הם תופסים את התפקיד שלהם, קומדיה - ערב תרבות "של מי הקבוצה הזאת בכלל", סרט אסונות - לילה באוהל מתפרק באמצע סופת חורף, סרט נעורים - המשבצת המגניבה של טלי על הקשר העצוב בין פופולריות לאפשרויות להתפתחות מקצועית בקבוצה, קומדיה רומנטית - שיחת קבוצה בקבוצות קטנות על מה הכי מפריע לנו כאשר בסוף גם הייתה מסקנה ואמירה להשתפר, ואימה - משבצת שבה ניסינו לשנות את הלו"ז השנתי הצפוף עד מאוד ללא הצלחה.

מבחינתי היה ממש חשוב לקיים את ההתבוננות הזאת כי למדתי המון על עצמי וגם בפעם הראשונה גיליתי שיש עוד אנשים שמרגישים כמוני וכמו שהרגשתי כל החיים שלי שאני לא מסוגלת תמיד להתבטא באופן מלא כי אני חושבת הרבה פעמים בצורה לא קונוונציונלית ויצא לי הרבה פעמים שלא משנה מה אמרתי, פשוט ביטלו אותי על הסף בלי לחשוב בכלל על מה שאמרתי. קיבלתי אמירה דומה לזו ממישהו שלא ציפיתי ממנו להיפתח ככה וזה ממש ריגש אותי.

בסוף ההתבוננות שמענו את השיר מי שמביט וניתחנו אותו בתור שיר שלילי שלא צריך לנהוג לפיו כי ככה אין חיים תקינים ורק משתמשים בתוויות מצד אחד, כלומר צריך לחקור יותר על מי שסביבינו ומצד שני צריך לחשוף יותר מעצמינו ולא לפחד להביט לאנשים בפנים גם אם זה לא תמיד הכי נעים.

היום אני כבר אחזור הביתה עד הלילה וזה אומר סוף שבוע ארוך (ומלא מחשבות על קבוצתיות)!!

מי שמביט - הכבש השישה עשר