כי החיים הם לא סרט מצויר

אמרתי לעצמי שאני אכתוב פה עוד אתמול אבל לא הספקתי וגם לא היו לי את הכוחות המתאימים.

אתמול ציינתי חמש שנים בלי אביגיל ובגלל זה אפילו חזרתי הביתה למרות כל הלחצים במכינה כי היה לי מספיק חשוב להגיע לאזכרה ולראות את כל המשפחה המדהימה הזאת ואת ג'וסיה.

באו מלא אנשים וזה הרגיש מאוד עוצמתי. זאת השנה הראשונה שאני באה לאזכרה, זאת השנה הראשונה שהרגשתי שאני באמת מסוגלת לעמוד בזה וגם ככה זה היה ממש קשה. כל מה שנאמר שם ולעמוד ולראות את הקבר עם התמונות ששמו עליו, התמונות שלה שכבר ראיתי כל כך הרבה פעמים. הזכרונות שלי היום, אחרי 5 שנים הם הרבה פחות חזותיים מבהתחלה. היום אני זוכרת בעיקר הרגשה ואני זוכרת את התמימות שהייתה לשתינו וכמה שאני רוצה לחזור לאותן שנים ובעיקר עצוב לי שלא יכולתי לעבור את החיים שלי סתם ככה אלא זה היה חייב להיפסק בצורה אכזרית כל כך. הנחמה היחידה שלי היא העובדה שהרגשות שלי לא אבדו כמו שגיליתי שקרה לי למשך תקופת זמן מסוימת, אלא הם עדיין איתי ואני עדיין מסוגלת לאהוב.

באזכרה הקריאו את מזמור קכ"א בתהילים - שיר למעלות, כמעט כל שבת שאנחנו במכינה אנחנו שרים את השיר הזה, ופתאום לשמוע אותו באזכרה היה ממש מיוחד ואפילו קצת מצמרר לחשוב על איך אפשר לתת לכל מיני דברים כל מיני משמעויות שונות שבין רגע יכולות להשתנות.

בכל מקרה, עבר עלי אתמול יום מוזר למדי. התנתקתי לגמרי מהמכינה וזה רק עשה לי טוב. גם היום המשכתי בזה וזה היה אפילו קצת מעיק כי זה כלל הרבה סינונים של אנשים שהתקשרו אבל החלטתי שככה יהיה לי טוב.

היום הייתי בבית רוב היום ורק בערב יצאתי ונסעתי לסבתא עם הדס. נראה לי שכבר כמעט שנה לא הייתי בבית שלה ומשום מה זה נראה לי רגיל לחלוטין להגיע אליה ולהיכנס. כנראה שבגלל שאני גם לא הרבה בבית אז לא כל כך הרגשתי גם במחסור של הבית שלה. סבתא יקרה לי. לשבת איתה ולדבר איתה הוכיח לי עד כמה היא בודדה. זה היה די נורא. נסענו אליה בגלל שהדס עושה עכשיו עבודת שורשים והיא הייתה צריכה מידע על תקופת הילדות של סבתא. אז ישבנו איתה בסלון (אחרי שהוצעו לנו אין ספור עוגיות) והקשבנו לכל הסיפורים שאני כבר יודעת אותם כמעט בעל פה. וכמו תמיד הצלחתי אפילו לגלות עוד משהו חדש על עברה. בסוף הדס בביקשה ממנה שתגיד איזשהו מסר לחיים ומה שסבתא שלי אמרה היה שבמהלך כל החיים אנחנו נפגוש הרבה אנשים רעים שינסו לפגוע בנו והמסר שלה לחיים הוא שנהייה חזקות ולא נתייחס לאותם אנשים רעים כי הם לא שווים אז זה.

מה שהיא אמרה ממש התקשר למה שעובר עלי בזמן האחרון שבו אני מגיעה להרבה סיטואציות שבהן אנשים פשוט רעים אלי. אני יודעת שהרוב זה לא בכוונה אבל הרבה פעמים אני שואלת את עצמי אם רק הכוונה חשובה. אני מאמינה שגם ללא כוונה יש משהו רע באישיות של האדם אם הוא מסוגל לפגוע באחרים בצורה נוראית כל כך ואולי זה אפילו גרוע יותר כשזה בלי כוונה. כשיש כוונה יש לפחות מודעות למעשים ואני מאמינה גדולה במודעות ומנסה להיות מודעת בעצמי כל הזמן לכל דבר שקורה לי וקורה מסביבי. בכל מקרה, אנשים רעים זה לא נחמד ואני עדיין לא הצלחתי למצוא דרך להתמודד איתם. אולי אני פשוט צריכה להיות כמו שכתבתי בהודעת מסנג'ר שלי, אני צריכה להיות חזקה!

אבל כמובן שלא כולם רעים בעולם שלי ואני בהחלט חייבת לציין שרוב מי שקשור אלי הם אנשים בהחלט טובים שמגיעה להם האהבה שלי אליהם ואני אשמח להעניק אותה להם בכל הזדמנות אפשרית: כמובן שמדובר במשפחה שלי - אמא שעוזרת לי במלא מילים טובות ואבא שתמיד מפגין אהבה והדס ודפנה שתמיד עושות שמח ואפילו ענת שאני אוהבת אותה עד להערצה. ויש גם את כל החבורה הישנה והטובה שאני מרגישה שללא הקשר אליהם הייתי פשוט מנותקת לגמרי מהעולם - מור, נועם, יעל ויעל, אביגיל, איליה, רימון ובמיוחד אותן שלוש שגם הצליחו להפוך את החוויה שלי לחלק משלהן והרגשתי שהן לפחות ניסו להבין - טלי ומיכל שכל הזמן מוצאות זמן במערכת הצפופה שלהן ומתקשרות לשאול לשלומי ומיכל ונועה שבאו לבקר (נועה אפילו פעמיים) וכל כך שמחתי להראות להן שכל מה שאני עוברת באמת קורה וזה לא רק חלום. את שלושתן אני אוהבת המון ומשלושתן אני למדתי המון על עצמי אפילו אם זה קרה רק אחרי יותר משנה כמו לאחרונה שהבנתי שכעסתי על נועה שלא בצדק ועל זה אני תמיד אצטער. האנשים במכינה שאני אוהבת (לפי חדרים) - טלי, משה, מעיין, גלי, מור (בעצם שלושתן), סתיו, מיכאל, אמיר וטליה. ועוד אנשים שאליהם נתונה אהבתי - אילנה, טל, רבקה, ג'וסיה, נמרוד, עמוס, רונה, אסתר, גדי:) וכל התלמידים שאני מלמדת ביום שני. יש הרבה אנשים שאני ממש אוהבת ואולי יש בזה בעיה כי האהבה שלי מתחלקת ליותר מדי חלקים, למרות שלמדתי פעם שאהבה אי אפשר לחלק. אולי סתם קשה להתמודד עם יותר מדי אהבה. אולי אני גם צריכה לחפש מישהו שאני אוכל לשנוא כי בנתיים אין אף אחד כזה.

מחר אני חוזרת למכינה ואני מקווה שאני אצליח להיות חזקה..

אוהבת, עדי:)