כי החיים הם לא סרט מצויר

מה שאת אוהבת - גלי עטרי

קחי מה שתרצי, מי יסרב לך
קחי את העולם כולו
מי יוכל לומר לך לא
אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך
מי שאת רוצה יבוא
אל תלכי עם מי שלא.

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב.

יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשרי
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור.

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב.

יום אחד יבוא מי שחיכית לו
מי שאת רוצה יבוא
עם מה שאת אוהבת בו.

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב.

את השיר הזה הקדשתי לפני יותר משנה לנועה. נתתי לה אותו בימים שהטלנובלה שלנו הייתה בעיצומה P: ידעתי אז שלמרות כל הכעסים שלי, זאת תהיה טעות לא להודות שאני רוצה שיהיה לה רק טוב. אני באמת האמנתי אז (וכנראה שגם היום) שכל אחד צריך לעשות רק מה שטוב לו כי רק ככה הוא יהיה מאושר באמת. היה לי אז גם חשוב לי להגיד לנועה את זה והיה נדמה לי שהשיר הזה מבטא בצורה הטובה ביותר את האמון שלי בצדקת הדרך שהיא בחרה בה. 

היום, אני מקדישה את השיר הזה לעצמי! אולי בגלל הדמיון בין המקרים (מה שעובר עלי עכשיו ומה שקרה אז), אולי בגלל התפכחות שלי על המצב שבו אני נמצאת ואולי בגלל עוד אלף ואחת סיבות שונות ומשונות. מה שבאמת חשוב לי עכשיו זאת העובדה שאחרי הרבה מאוד זמן, הגעתי להשלמה מסויימת עם עצמי. אמנם יש לי עדיין הרבה מאוד פחדים וגם אתמול לא הצלחתי להתגבר על חלק מהם אבל לפחות אני שלמה עם עצמי! וואו! כבר הרבה זמן רציתי שיצא לי משפט כזה מהפה ועכשיו כשאני בלב שלם אומרת אותו זאת פשוט הקלה עצומה.

נאמרים הרבה דברים על המהלך שעשיתי, מצד אחד אמרו לי שזה מעיד על המון בגרות (כמובן שאני נוטה לכיוון האמירה הזאת) וגם גיליתי מצפייה שזה באמת יכול לעבוד, ומצד שני אני פוחדת שאני אפגע בהרבה אנשים ומאוד חבל לי על זה. 

אין לי עוד הרבה מה להגיד, אבל אני יכולה לשעשע את עצמי ולהשוות את כל המצב הכללי בחיים שלי למן סימפטום שחר מהישרדות P: כי מצאתי הרבה דימיון:

אני בדרך כלל מנסה להיטמע בחברה שבה אני נמצאת ורק במקרים ממש חריגים כשאני כבר לא יכולה יותר, אני פשוט מתפרצת ומוציאה הכל החוצה ואפילו קצת מפחידה אנשים. ממש כמו ששחר התפרצה במועצת השבט והודתה שלא טוב לה בשבט, ככה אני אחרי חודשיים של סבל אמרתי שאני כבר לא מסוגלת יותר לתפקד בוועדה שהייתי בה.

אחרי ההתפרצות תמיד באים המעשים, פתאום מגיע כח רצון מטורף שלא משנה מה ולא משנה איך, עכשיו לקחתי את גורלי בידיים ומעכשיו אני האחראית הבלעדית לחיים שלי ואני אעמוד מול כל העולם אם צריך ואוכיח לכולם שאני צודקת! שחר עשתה את זה בניסיונות הבלתי פוסקים שלה פשוט לשרוד, היא לא ויתרה וזה כל כך משנה הכל, היא דיברה ועשתה ואפילו ניצחה והייתה פשוט עם כח רצון מטורף. אני אזרתי אומץ ו..פרשתי מהוועדה הזאת, עמדתי בהרבה לחצים כי הוועדה באמת במצב קריטי אבל פשוט החלטתי שמספיק לי ועזבתי. אמרו לי שאני תוקעת סכין בגב (וזאת אחת האמירות הנחמדות שנאמרו), עשו לי הרבה פרצופים כאלה  וגם מחוות מאוכזבות כאלה  וגם סתם התעלמו ממני לחלוטין  אבל ידעתי שאני חייבת להיות חזקה ואסור לי להישבר. פתאום הפכתי להיות מקובלת בעיני הצוות הבוגר וכולם ניסו לפתע לדבר איתי, הרי מה פתאום שעדי, זאת שאף פעם לא עושה בעיות, הילדה הטובה והקטנה שתמיד נמצאת שם, מה פתאום שדווקא היא תדפוק את המערכת. וכל אחד בדרכו שלו ניסה לתקן את המעוות מבחינתם והם פשוט לא היו מוכנים לקבל את העובדה שיש לי אישיות ואני עושה מה שטוב לי. תומר צעק עלי והשפיל אותי מול כל הקבוצה בכל הזדמנות שיצא לו, רועי ניסה לדבר על הרגשות שלי ואפילו קצת הצליח לו ומרב בצביעות יתרה פשוט באה ואמרה לי שאני ממש חשובה לה וכשזה לא עבד לה היא נזכרה להודות שהמכינה/המערכת הרבה יותר חשובה לה ממני, לא שיש לי בעיה עם זה רק חבל שבשביל שהיא תגיע לזה היא הייתה צריכה לשקר לי במשך חצי שעה.

ועכשיו? עכשיו אני יודעת שאני הולכת לעשות בשלושת החודשים הנותרים, רק את מה שאני אוהבת!

אוהבת את הבלוג עד מאוד, עדי:)