כי החיים הם לא סרט מצויר

אם אני מוצאת את עצמי ערה בשעת לילה מאוחרת זו, כנראה שמשהו באמת מיוחד קרה.

ולא, לא ראיתי עכשיו ברצף את כל שר הטבעות ולא עשיתי שיחת נפש ארוכה עד מאוד אלא נשארתי לחלקיק מתיקון ליל שבועות שקרה אצלינו במכינה.

ורק למי שלא יודע, תיקון לי שבועות מתבצע בגלל שבקבל התורה ליד הר סיני, העם לא התעורר בזמן ולכן בשבועות יש מנהג של כיפור המעשה ולמידת תורה כל הלילה.

זה התחיל משיעור רגיל ועברנו על כל מגילת רות יחד עם כל המכינה. אח"כ הייתה הפסקה והמשכנו בקבוצה מצומצמת לכל מיני סיפורים אחרים - תמר ויהודה, קצת ממשלי, קצת על שמשון, ואפילו כל מיני פאקים שקיימים בתנ"ך. היו מלא צחוקים וממש נהניתי כי היה מקום ביטוי לכל אחד.

פתאום כשסיימנו גיליתי שעבר עוד יום ועכשיו נשארו רק עוד 11 ימים עד לסיום המכינה. זה די עצוב אבל בעיקר רעיונית (כלומר לא דמעות או משהו כזה). ובכלל בזמן הקצר שעוד נותר, אני באמת מנסה להספיק כמה שיותר מהכל. ואם תומר מתנדב להישאר ולדבר איתנו על התנ"ך, מי אני שאסרב. פתאום עוד פעם גיליתי את חדוות הלמידה שלי אבל עכשיו אני חוששת שזה קצת מאוחר. מצד שני, השנה קיבלתי הרבה מאוד כלים שיעזרו לי גם בעתיד אם אני ארצה קצת ללמוד.

הכל ממש נחמד לקראת סוף שנה ואפילו הספקתי לעשות עוד פרויקט אחד משל עצמי ממש לקראת הסוף (טיול  צפון רולז). עכשיו נותר רק הטקס וספר המחזור וקצת פרידות וסיכומים ואז...

אין לי מושג!

זה לא טוב וזה לא רע כי פשוט אין לי מושג. זאת הרגשה קצת מוזרה של חוסר אונים וגם של חופש שכבר די שכחתי מה זה ופתאום נפלו עלי חודשיים שלמים (ובתרגום למכינית - חמישית שנה). קצת קשה להבין מה לעזאזל קורה עם זה אבל זה גם יגיע וכנראה שנעבור גם את זה עם הרבה עזרה מחברים (אני מקווה) שיסכימו לארח אותי בביתם ולזכור שביתי תמיד פתוח לרווחה...

טוב, עכשיו כבר ממש לילה. וזה לא אומר שאין אנשים במשרד (ארור הספר מחזור). עכשיו גם ארתור אמר לי לילה טוב ואם הוא הולך לישון זה באמת אומר משהו. לפחות מחר קמים קצת יותר מאוחר..

אז שיהיה לכולם לילה טוב

עדי:)